בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רבקה איילון | מחיר ההישגיות

תגובות

בשנים האחרונות נדחסו אל בתי הספר התיכוניים בארצנו שני ערכים סותרים שבלתי אפשרי ליישב ביניהם: הישגיות, מצד אחד, וחינוך עיוני לכל, מצד שני. באשר להישגיות, הרי שהיא נתבעת מפורשות, ובתי הספר כבר אינם מסתירים את "בצע ההצלחה" מאחורי וילונות של "ערכי משנה" כמו, למשל, פיתוח כושר הלמידה. בצע ההצלחה מומטר במישרין: בעיר בה אני מלמדת, למשל, מתפרסמים נתוני ההצלחה במבחני הבגרות בקרב כל בתי הספר. את ייצרי ההצלחה מעורר האב הגדול, משרד החינוך, המפרסם בעצמו את אחוזי ההצלחה הארציים.

אלא שבאופן פרדוקסלי, המרדף אחרי ההישג הוא רק דרך אחת להפיכת בתי הספר התיכוניים לדמויי בתי ספר אקסטרניים, שכל השנים נתפסו כמוקצים מחמת מיאוס על ידי התיכונים הקונבנציונליים. הדרך הנוספת ראויה לגינוי עוד יותר: ה"מקצועות" ההומניסטיים החשובים ביותר: תנ"ך, היסטוריה וספרות, נלמדים ברבים מהתיכונים רק בשנה או בשנתיים משלוש שנות ההוראה. רציפות ההוראה, המהווה ערובה להפנמה, נמחקה, והתרבות נהפכה למזון סינתטי להאבסת השור המגיע אל מכלאתו בסוף שנת הלימודים.

לכאורה, המגמה לאקסטרניזציה של הלימוד מכוונת להקל עם התלמידים, ה"עלולים" שלא "לזכור" את ה"חומר" עד סוף כיתה י"ב. אך אם נעמיק חשוב, נראה שאין כאן אלא זליגת ערכים לעבר חומרנות לימודית. מסוף חודש מארס, תאריכי בחינות המתכונת והבגרות שולטים על המערכת, לא רק בשכבת י"ב, אלא גם בשכבות י' וי"א. כמה שעות לימוד נגזלות. וגם אם מתקיימים לימודים בין ה"ממטרים", הרי הם יותר בגדר מאבק קשה מהרגיל עם התלמידים, הרואים עצמם, בעיקר בתקופה זו, "עם" מדוכא הנשלט בידי נוגשיו.

וכאן אנו מגיעים אל סוד הערכים הסותרים: לכאורה, אם אכן הציון הגבוה הוא הכתר הנכסף, ראוי היה לכוון אל בתי הספר התיכוניים רק תלמידים שמגלים כישורים לימודיים בחטיבות הביניים, ואילו את האחרים יש להפנות למסגרות אחרות, חשובות לא פחות. אך למרבה הפליאה, בתי הספר התיכוניים מקבלים אליהם כמעט את כל התלמידים, מבלי להתחשב בצורכיהם של המתאימים ללמידה, מצד אחד, והמתקשים, מצד שני.

בתי הספר התיכוניים הפכו אפוא לסד: את התלמידים המתקשים "מותחים" למעלה מכוחותיהם, ואת התלמידים המגיעים להישגים "מקצצים", שכן תקציבי הסיוע מוקצים בעיקר למתקשים. החיבור בין הערכים הסותרים הללו, המרדף אחרי ההישג האישי והבית ספרי, מצד אחד, וחינוך עיוני לכל, מצד שני, יוצר מערכת לימודית אבסורדית: מצד אחד, בתי הספר, המצייתים למשרד החינוך, מתאמצים להגיע לרמת ההישגים הלימודיים הנדרשת בבחינות הבגרות, ומצד שני, מי הם אלה המצופים להבקיע את השמים בהישגיהם? כל התלמידים, גם אלה הזקוקים לסוג אחר של לימוד.

ניתן אולי להבין מדוע כל ההורים רוצים שילדיהם ילמדו בבתי הספר התיכוניים: לבד מהתשלום הנמוך יחסית הנדרש מהם, הם חוששים שמא ילדיהם ימצאו עצמם במערכות אקסטרניות, שאינן אמונות גם על דאגה לצרכים חברתיים. אך אין בכך כדי להצדיק את המגמה השלטת במשרד החינוך.

באשר לציפייה לציונים גבוהים, לו, לפחות, היה אפשר להבטיח שהחשבת היתר של הישגי בחינות הבגרות כרוכה בהעמדת טובת התלמידים בראש הסולם. אך התנהגותם של אנשי משרד החינוך עצמם מונעת על ידי נורמות הישגיות מאוד (גם אם לא יודו בכך), ותוכניותיהם השאפתניות נורות חדשות לבקרים אל הנהלות בתי הספר והמורים. אך ה"אבות הגדולים" אינם לוקחים בחשבון שאסור לכוון נערים צעירים אל מטרות הישגיות-חומרניות, שכן דרך זו לא רק שאינה מובילה להישגים המצופים, אלא גם עלולה להוציא מתוכנו צעירים מתוחים או חסרי עניין, הרחוקים - אלו גם אלו - מזיהוי כישרונותיהם ואהבותיהם.

ד"ר איילון היא מרכזת לימודי ספרות בבית ספר תיכון בכפר סבא, ומרצה במכללת לוינסקי



שר החינוך גדעון סער במסיבת עיתונאים על הזכאות לתעודת בגרות, השבוע



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו