בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יואל מרקוס | מנטליות של טבח צבאי

תגובות

כשחייל מתלונן לפני הטבח הצבאי שהלחם יבש, משיב לו הטבח: אם אתה רוצה לחם מהיום, תבוא מחר. נתניהו מגיש לנו באופן שיטתי את הלחם של יום אתמול. אילו היה חושף עם מה הוא בא לוושינגטון, מצבנו היה יותר טוב. העולם לא סובב על פי מוצא פיו אלא על פי מעשיו.

העולם רואה במדינה הפלסטינית דבר מוגמר. זה שביבי יאמר שהוא מסכים בתנאי ש... ומוכן לתנאי ש... זה כבר מאוחר מדי. הגבול הביטחוני לאורך בקעת הירדן נקבע עוד כשלוי אשכול כיהן כראש ממשלה, כשהיה חשש שעיראק תפלוש לישראל. להעלות דרישה זו כתנאי עכשיו זה טרי כמו הלחם של השנה שעברה.

הנאום של ביבי בכנסת, שהתבסס על נתונים שהכין לו סוקר דעת הקהל האישי שלו, היה בנוי באופן כזה שאפשר היה גם להסכים לו וגם להתנגד לו. מציפי לבני ועד ציפי חוטובלי, היה הנאום כהגדרת משקיף שנון "חרטא". ביבי השואף כאילו לשלום חייב לחשוב על מחר ולא על שלשום. כשהוא מדבר על גבולות בטוחים ומוכרים, האם הוא עושה את עצמו לא מבין שכאשר נקבעים גבולות קבע בטוחים, מטבע הדברים הם יהיו גם מוכרים? אין אנו זקוקים לכך שהפלסטינים "יכירו" במדינה יהודית, כשם שאבו מאזן לא זקוק לאישור שלנו, שהנביא מוחמד עלה לשמים מאל-אקצה.

שלא כבימי פרנקו בספרד ופלישת איטליה לחבש, אנו חיים היום בעולם שמפגין מעורבות במוקדים המסכנים את שלום העולם. ביבי חי בעולם שבו מדינות חברות נאט"ו מפציצות בלוב. בוב סיימון, עשר שנים כתב סי-בי-אס בישראל ועתה כוכב התוכנית "60 דקות", אמר בראיון אחרי ביקורו כאן, שהוא מצא ישראל שאיבדה תקווה לשינוי. בידודה ילך ויגבר. "תתארו לכם מצב שבו שגרירי אירופה עוזבים את ישראל ומתיישבים בערי הגדה", אמר. יש הדורשים פתרון כפוי, מסכם סיימון, אך אובמה לא יעשה זאת כי הוא שואף להיבחר לכהונה שנייה.

ביקורו של נתניהו בוושינגטון יהיה צפוף באירועים. אמש נאום אובמה לאומה, אחר כך פגישת אובמה-ביבי, אחר כך כל אחד מהם יופיע בכנס השנתי של אייפא"ק, ולבסוף יופיע ביבי בקונגרס. הרבה חומר רקע לסיכומים בתחילת השבוע הבא, פחות מדי חומר לניחושים איך ביקור זה יסתיים.

האירוע החשוב ביותר הוא השיחה בין אובמה לביבי. זו ההזדמנות האחרונה של ביבי לדבר עם אובמה של כהונה א'. אם הוא לא ישכנע אותו שהוא פרטנר להסדר עם הפלסטינים, יחזור אלינו בעונה השנייה אובמה טורבו.

מה שעשוי להיראות כניצחון טקטי לביבי יעלה לישראל בערעור אמינות היחסים עם אובמה של כהונה ב'. אילו אני יועץ לא מדליף, הייתי מייעץ לביבי: כשאתה עם אובמה, תחשוב על ספטמבר. האיום להכיר במדינה פלסטינית בגבולות 1967 הוא הלחם המעופש של השלום, אלא אם אובמה יפעל לעוצרו. אם אובמה ישוכנע בכוונותינו הוא יכול לשכנע את מדינות אירופה לא לתמוך ביוזמה זו, ואולי אפילו את אבו מאזן לוותר עליה.

ביבי צריך לתת גם את הדעת על כך שבספטמבר צפויות בחירות במצרים, ויש לנו ולאמריקה עניין משותף להוריד את מצרים מסדר היום של המהומות במזרח התיכון ולשמור על הסכמי השלום עמה ועם ירדן. ועצה נוספת לביבי: אם חשבת שאפשר לחבר את הפלסטינים למבער האחורי על חשבון הסדר כלשהו עם סוריה, חלום זה נגוז עתה. ההסתמכות על כוחו של צה"ל, כפי שמדקלם שר הביטחון מדושן העונג, לא מספיקה. אנו למדים אט אט את מגבלות הכוח. חשוב יותר להתבסס על דיפלומטיה חכמה.

ההסכם של החמאס עם ממשלת אבו מאזן מדאיג, אך לא פחות מדאיגות בעיניהם נוכחותם והשפעתם של ליברמן והימין הקיצוני בממשלת ביבי. ואולם, כאשר יש מנהיגות שואפת שלום מובילה, והציבור טועם את טעמם של החיים הנורמליים, למתינות יש תקווה.

בזבוז הזמן שעליו כתב השבוע תום פרידמן הוא לא רק שלנו אלא גם של הפלסטינים. חשוב שבידי נתניהו תהיה תוכנית נועזת ואמינה, מאפה טרי ואכיל על ידי הפלסטינים ועל ידי העולם שואף השלום בראשות הנשיא אובמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו