בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלון עידן | בשם בוזגלו

תגובות

ספק אם בוזגלו עצמו חשב שייהפך לפופולרי כל כך. ספק אם הביא בחשבון, שהמבחן שנקרא על שמו יהיה לנקודה הארכימדית שעליה מונחת התרבות הישראלית כולה. ספק אם העריך שתחת שמו יתלבשו באין מפריע רגשות נקם בבגדי צדק. מה שהתחיל כמטאפורה שנונה, שתפקידה לייצג את הרצון העממי המוצדק לשוויון בפני החוק, התגלגל עם השנים לכדי מפלצת, שעיקר יעודה להשפיל ולדרוך על כל מי שמייצג את ההיפך ממך.

לא עוד "מבחן בוזגלו" כקוד מוסרי עקרוני, אלא "מבחן בוזגלו" כהשתוקקות לצפות בגדול נדרס כאחרון הקטנים, כצורך בלתי מרוסן לחזות בכוח מפורר לפרודות של חולשה. לא עוד "מבחן בוזגלו" בעבור האזרח בוזגלו, אלא "מבחן בוזגלו" בעבור הצופה בוזגלו, זה שמפיק עונג לא מהעונש עצמו אלא מהצפייה בעונש; לא מהצדק שנעשה, אלא מהצדק שנראה; לא מהעיקרון שממומש, אלא מהמקרה הפרטי שמוחרב עד היסוד.

כעת אנו צופים ב"מבחן בוזגלו והנשיא לשעבר משה קצב", תוכנית טלוויזיה פופולרית, שנבנית באופן מבטיח לקראת הקליימקס האהוב מכל: כניסתו של בכיר אזרחי ישראל לשעבר לבית הכלא. הפרומואים מבטיחים שיהיה זה רגע מזכך, קתרזיס לאומי, פורקן חזותי שאין שני לו. הציבור אינו יכול לחכות עוד: הוא מחכך ידיו בהנאה ובחוסר סבלנות לקראת הרגע שבו יוכל לדרוך בנעליו המרופטות על מי שעד לפני כך וכך חודשים התהלך מעליו בהוד והדר.

אלא שכל הטוב הזה נקטע לכמה רגעים, לצרכים משפטיים אזוטריים, שבצדם האפשרות לבחון מחדש את הסיום המצופה. כמה מאכזב, כמה לא מתחשב. מופיע לפתע אחד, יורם דנציגר שמו, ומסביר שיש לעכב במעט את רגע הזיכוך. הוא טוען, הורס המסיבות, שסיכויי הערעור של קצב "אינם משוללי יסוד"; שטענות האליבי שהציג "אינן חסרות בסיס"; שאין סכנה שקצב יימלט מהדין. והוא מסייג את הכל בכך שסיכויי הערעור אינם גבוהים. בקיצור, הוא מודיע שפרק הסיום צפוי להידחות בכמה חודשים.

אלא שדבריו נופלים על אוזניים שמוטות ועיניים מעורפלות, על עצבים רופפים של אנשים שאינם יכולים עוד לחכות לגאולתם הפרטית, שהפכה בתהליך אבולוציוני מרתק לנגזרת של חזיונות ציבוריים. הוא אומר "רק רגע" לאנשים שכל תכליתם מתגלמת באותו רגע; הוא מבקש "סבלנות" מאנשים, שבשבילם כל דחיית סיפוק משולה לאסון שמקורו בחוסר רגישות ובפטרונות בלתי מודעת.

וכעת, כבטקס לאומי, יישלחו מסרים נזעמים, ייצאו לדרכן תהלוכות כעס, ייכתבו מאמרים נוקבים. ומעל הדברים - כובד ראש, דאגה לשלום הציבור, מוסריות לעילא ולעילא; ומתחת לדברים - צורך בלתי מרוסן לחזות כבר בדם כחול שניתז לכל עבר, השתוקקות לחתיכת הבשר שמונחת בצד כל גזירה של צדק. העובדה שאותו דנציגר, אותו משבית שמחות עוטה שחורים, מייצג ערכאה גבוהה יותר של אותו מוסד משפטי, שאך לפני כמה חודשים זכה לברכות וקילוסין על החלטתו לפסוק נגד קצב ולגזור את דינו לשנוים ארוכות בכלא, כלומר לממש את המבחן של המדינה, הוא מבחן בוזגלו - כבר לא עומדת לו. הפרומואים הבטיחו, מכלי הדם כבר נרכשו - ולפתע דנציגר. אם כן, להלן ההחלטה: בהעדר קצב, יוקרב לעת עתה הורס המסיבות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו