בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מיכאל (מייק) הרצוג | אבו מאזן שב הביתה

תגובות

הביטוי הפלסטיני לגל המהפכני השוטף את אזורנו צריך להטריד את ישראל. הסכם הפיוס בין הפתח לחמאס ואירועי "יום הנכבה" מבטאים הלך רוח מקצין, המשתמש בדפוסי המחאה של הרחוב הערבי לניגוח ישראל.

ביטוי בוטה להלך רוח זה אפשר למצוא במאמר שפירסם מחמוד עבאס ב"ניו יורק טיימס". המאמר מחזיר אותנו למלחמת נרטיבים שאינה מותירה פתח להסדר - החל מגבולות 67', דרך פליטי 48' ועד למחוזות הרגש והסמלים.

הנרטיב הפלסטיני המוצג בו מיוסד על סילוף ההיסטוריה. בהיפוך סיבה ומסובב הוא קובע, כי בעקבות החלטת החלוקה של האו"ם מ-1947, "הכוחות הציוניים הגלו את הערבים הפלסטינים... וצבאות ערב התערבו". בהינף קולמוס הוא מגייס את החלטת החלוקה לטובת הנרטיב הפלסטיני, אך "שוכח" להזכיר שזו נדחתה על הסף על ידי הפלסטינים והערבים, וכי בעקבותיה פלשו צבאות ערב במטרה לחסל את המדינה היהודית.

הוא מספר כיצד אולץ בנערותו לגלות מעיר הולדתו צפת, במשתמע על ידי אותם "כוחות ציוניים". לפני שנים אחדות פירסם גרסה שונה, ולפיה משפחתו עזבה בשל הפחד הכללי שמא ינקמו היהודים בערביי צפת על הטבח שאלה עשו בהם ב-1929.

מה שמטריד כאן הוא גיוס ההיסטוריה הזאת לחידוד המאבק העכשווי בישראל. אבו מאזן מותח קו ישיר בין אירועי 48' לבין ימינו אנו. "צאצאי המגורשים הפלסטינים", הוא כותב על "יום הנכבה", "הם שנורו ונפצעו על ידי הכוחות הישראליים... שעה שניסו לממש באופן סמלי את זכות השיבה שלהם".

חאלד משעל יחתום על הדברים. הפיוס בין הפתח לחמאס, חרף התיעוב ההדדי, משקף הסכמה על טקטיקת ההתמודדות עם ישראל לשנה הקרובה, אז מתוכננות בחירות למוסדות הרשות הפלסטינית ואש"ף. אבו מאזן, שהודיע כי לא יתמודד, חושב על מורשתו. הוא נואש מאופציית המו"מ עם ישראל ולא חיכה לאובמה. תחת זאת העדיף לחבור לחמאס ובמעטה של אחדות ללכת לאו"ם בספטמבר, לחלץ הכרה בינלאומית במדינה פלסטינית ולטפח מאבק "עממי", משפטי ומדיני בישראל - לפני ספטמבר ובעיקר אחריו.

גם בהנחה שהתבשיל הזה יקדיח לבסוף, והפלסטינים לא ישיגו אחדות או מדינה - הוא מסוכן לישראל. אנו נכנסים לתקופה של עימות מדיני ומשפטי מסלים, על רקע סביבה ערבית שתתגייס לתמוך בפלסטינים וסביבה בינלאומית נבוכה לנוכח "האביב הערבי". זו ברובה רואה בישראל את מי שממאנת לעשות מאמץ למען השלום. בסביבה כזאת, המהלכים הפלסטיניים צפויים להחריף את הבידוד והדה-לגיטימציה של ישראל, לסגור את הדלת למו"מ עתידי ולדרדר המצב בשטח, כפי שחווינו בקדימון "יום הנכבה".

בסביבה כזאת ישראל לא יכולה להמשיך ולהסתפק בהוקעה הסברתית של התבטאויות פלסטיניות מקוממות. עליה למקד את מבטה בספטמבר וביום שאחריו ולהציע יוזמה מדינית הכוללת פרמטרים ברורים להסדר - טריטוריאליים ואחרים. רק ביוזמה רצינית טמון הסיכוי לאתגר את הפלסטינים ולגייס את ארה"ב ומדינות אירופיות מרכזיות כדי שיפעלו לאיזון החלטת האו"ם הצפויה, באופן שישמור על אינטרסים ישראליים חיוניים ועל דלת פתוחה למו"מ עתידי.

הכותב, תא"ל במיל', הוא עמית מחקר במכון וושינגטון למדיניות מזרח תיכונית ובמכון למדיניות העם היהודי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו