בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבי בראל | המדריך לטרמפיסט במזרח התיכון

תגובות

שוב הוא נאם. ושוב הילידים הקשיבו קשב רב, שלפו את המחשבונים והקישו בקפדנות את מספר הנקודות שהעניק הנשיא לצדדים. מדינה בגבולות 67' - נקודה לפלסטינים; נזיפה לחמאס - נקודה לישראל; זלזול בדרישה להכרה במדינה פלסטינית באו"ם - שלוש נקודות לישראל; תמיכה בזכויות פוליטיות ואזרחיות של הפלסטינים - נקודה וחצי לפלסטינים.

אבל מוקדם מדי לסכם את הנקודות. אנחנו רק ברבע הגמר. צריך להמתין לתחרות הורדת הידיים בין נתניהו לאובמה ולנאום אובמה באייפא"ק, ולראות מי יעלה לגמר בספטמבר. אז יתחיל המשחק החשוב באמת והוא לא יהיה רק בין ישראל לפלסטינים, אלא בין ארה"ב וישראל מצד אחד לבין הפלסטינים והעולם מן הצד האחר. בין אותו ציבור ערבי שאובמה כל כך מעריץ לפתע, אשר יפגין ברחובות קהיר, עמאן, דמשק וריאד למען הכרה במדינה פלסטינית, ויגייס גם מדינות אירופיות, לבין ארה"ב שתצטרך לקרוא מחדש את נאום אובמה. לקרוא ולהסביר איך מיישבים את הסתירה בין הקביעה הנחרצת בעד זכותם של עמים להגדרה עצמית ובין פסילת הרעיון של הכרה במדינה פלסטינית עצמאית.

נאומו של נשיא אמריקאי הוא עדיין טקסט חשוב מאוד באזור, אשר חונך להיות תלוי במוצא פיה של ארה"ב שתגדיר בעבורו באיזו מציאות הוא חי. אבל לא מאוחר מדי להבחין בכך, שארה"ב אולי לא רוצה עוד לקבוע את המציאות. היא מתכנסת בתפקיד מבקר האיכות, אשר בודק עד כמה הצליחו השינויים באזור, מי מנהיג ראוי ומי לא ("אסד צריך להוביל את השינוי הפוליטי או לפנות את הדרך"), לאילו תהליכים יש סיכוי ולאילו אין (הכרזה חד-צדדית על מדינה פלסטינית תהיה כישלון), וכמובן - אילו ערכים אוניוורסליים מחייבים את הילידים המפגינים.

ארה"ב - ובנאומו ניסח זאת אובמה באופן מבריק - היא טרמפיסטית באזור החדש. המרי האזרחי פרץ בתוניסיה ובמצרים לא בזכות ארה"ב, כי אם למרות ארה"ב, שראתה בבן עלי ובמובארק בעלי ברית. מלחמת האזרחים בלוב מחוללת מחלוקת עזה בין אירופה לארה"ב בשאלת הפעלת הכוח, כשלאף צד אין מושג כיצד היא תסתיים. על סעודיה - המדינה הליברלית הזאת, שערכי הדמוקרטיה הם נר לרגליה - איש לא שמע ולו מלה בנאום אובמה. הטרמפיסט נזף אמנם בבחריין על דיכוי זכויות השיעים, אבל את סעודיה, ששלחה כוחות לדכא את המרי השיעי, הס מלהזכיר. את מסעה בעיראק - "מלחמת הברירה" כפי שהגדיר אותה אובמה ב-2009 - עומדת ארה"ב לסיים, וכבר נשמעות קריאות לנטוש את אפגניסטאן הטובענית.

כך גם ביחס לסכסוך הישראלי-הפלסטיני. הנוסחה המוכרת והמטעה, שלפיה אין ארה"ב יכולה לרצות שלום יותר מן הצדדים, חזרה על עצמה בנאום אובמה בניסוח עטוף במליצות שמנוניות. הביטויים "על ישראל להבין", "על הפלסטינים לדעת" עיטרו את הטקסט ברוחב לב, אבל מה על ארה"ב לדעת? האם סיום הסכסוך איננו אינטרס חיוני שלה? האם באמת היא איננה יכולה או צריכה לרצות שלום יותר מן הצדדים? או ששלום - כפי שאמר אובמה - אי אפשר לכפות על הצדדים, כפי שדמוקרטיה אי אפשר לכפות?

זוהי הגישה הטרמפיסטית, שמעצמה אשר מוכנה לצאת למלחמה של ממש בעבור רעיונות נשגבים איננה יכולה להרשות לעצמה. מעצמה הרואה ב"בניית אומה" בעיראק, באפגניסטאן או בסומליה אמצעי חיוני ליציבות ולביטחון איננה יכולה להתכחש לכך כאשר מדובר בפלסטינים. מעצמה אשר עודדה דיאלוג עם הטליבאן, עם מפגעים סונים בעיראק, והרואה באחים המוסלמים במצרים שותף לגיטימי לשלטון, איננה יכולה לאמץ ללא סייג את הטענה שלפיה אין מקום לממשלה פלסטינית שבה שותף גם החמאס.

לעומת זאת, טרמפיסטים, או אורחים, אינם משנים את סידור הריהוט בבית המארח. לכל היותר הם יכולים לעקם את האף או להציע, בעדינות רבה, שינויים. אובמה מתגלה כטרמפיסט האולטימטיבי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו