בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | החטא ועונשו

תגובות

זה החטא וזה עונשו: ישראל אמרה לא יהיר לאמריקה ואמריקה לא תסלח ולא תשכח. צריך להוקיר תודה לברק אובמה: בליל שבת הוא חשף את האמת במערומיה - בנימין נתניהו לא רוצה שלום. צריך גם להוקיר תודה לראש הממשלה: בליל שבת הוא דיבר סוף סוף אמת - הקץ לתעתועי בר-אילן, להבטחות על "30 מלות הקסם" שיהגה מחרתיים בקונגרס ול"מחויבותו לשתי מדינות". נתניהו לא רוצה מדינה פלסטינית. נקודה.

בעולם החדש שחוזה ברק אובמה אין עוד מקום לכיבוש צבאי אינסופי, לא למחזות "עופרת יצוקה", לא לירי במפגינים ולא למחסומים. אין הסדר בלי מדינה פלסטינית, ואין מדינה פלסטינית בלי גבולות 67'. הלאו הבוטה של נתניהו, שהוא הלאו הבוטה של ישראל, יהדהד מעכשיו מקצה תבל ועד קצה.

ואם לא די בכך, כי אז נחשף בליל שבת שקר מוסכם נוסף: ישראל אינה ידידת אמת של ארה"ב. כך לא מתנהגת ידידה, בוודאי לא מי שכה נסמכת על שולחן חברתה. הערב, כשהכל ידברו בוועידת אייפא"ק בשבחי הידידות הגדולה והערכים המשותפים, כדאי לזכור שמדובר בידידות חד-צדדית להחריד, ידידותה של אמריקה לישראל.

הלאו החצוף הזה יביא עכשיו לצעדים קשים מצד המעצמה הגדולה. זה מחויב המציאות - בטענות ובמענות נא לפנות לנתניהו. לפני ארה"ב עומדות שלוש אפשרויות: האחת, שוב להסתלק מהעניין. מדובר בלא פחות מאסון. מבחינת ארה"ב מדובר בהרס כל המאמץ האסטרטגי שלה להגיע ללבם של עמי ערב; ישראל, שהזמן פועל במהירות כה מבהילה לרעתה, 67' הופכת ל-47' וכרמיאל לאריאל - צריכה לקוות שלא זו תהיה הדרך.

האפשרות השנייה של אובמה תהיה לדבר אל הישראלים מעל לראש מנהיגם. זה לא יעבוד. גם אם יעשה כמעשה סאדאת, יבוא לכנסת וידבר אלינו ישירות, יספר לנו איך מסכן ראש ממשלתנו את עתידנו ואיך הוא מערער את היחסים עם בעלת בריתנו היחידה - גם אז לא יקיצו הישראלים מתרדמת החורף (והקיץ) שאחזה בהם, בין הג'יפון לנופשון. בישראל 2011 אין רוב לימין ואין רוב לשמאל, הרוב המוחלט הוא לאדישות המבהילה.

נותרה הדרך השלישית, הקשה לכאורה לישראל מכל האחרות, דרך הלחץ. הרמת יד אמריקאית באו"ם בעד הקמת מדינה פלסטינית תצטרך להיות הצעד הראשון. אחריה יבואו הבידוד - לא יהיה נעים להישאר עם מיקרונזיה - הקטנת הסיוע והפקרתנו לאנחות. זה צריך לעורר בעתה בירושלים, וגם בתל אביב; זה צריך גם להצית תקווה. זו עכשיו הדרך היחידה לרחוש ידידות אמת לישראל. נתניהו אמר (למעשה) שזו הדרך. הוא לא הותיר ברירה.

אובמה, שיישאר אתנו למרבה השמחה עוד כשש שנים, חזר לנחישותו, לפחות במלים, ומבחנו הוא עכשיו במעשים. פטריוט ישראלי אמיתי, שרואה לאן פני ארצו מועדות, שמבין שהשינוי לא יבוא עוד מבפנים, נאלץ, בבושת פנים מסוימת, לקוות ללחץ מבחוץ. כן, אדוני הנשיא, אם ידיד אמת אתה, הגיעה עת הלחץ.

הקריאה לנשיא ארה"ב ללחוץ על ממשלת ישראל היא צעד בעייתי מאין כמותו, כשהיא באה מפי ישראלי. נתניהו הביא לכך. ראש ממשלה שמדבר במונחי האתמול העבש על "המותניים הצרים" ועל הצורך המגוחך להציב חיילים על הירדן, שרק אומר מה לא ולא מה כן, שזורע חרדות שווא ואף לא תקווה אחת, שאומר לא לאמריקה ולא לסיכוי - פוגע בביטחון יותר מכל מציעי הגבולות הצרים והשמאלנים הבוגדים. נתניהו הזה הזמין עכשיו את אמריקה להעניש את ישראל. זה יהיה כנראה הצעד היחיד שיעורר את הישראלים מחלום הבלהות שמתגשם לנגד עיניהם.

אולי רק אם הדרך ל"מייסי'ס" תקשה עלינו, נבין סוף סוף שחובה עלינו לוותר על אפרת: במייסי'ס הרי מבקרים יותר ישראלים מאשר באפרת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו