בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | בשבחי הפטפוט. כלומר, לא

"ווייפאאוט ישראל", ערוץ 10, שישי, 21:15

תגובות

בבואך לייבא פורמט טלוויזיוני מוצלח, כמו גם כשתיגש לשלוף אפנדציט ממטופל, "ראשית, אל תגרום נזק". זהו עיקרון לטיני ותיק ("פרימום נון נוקרה") שאמור להנחות כל אדם שמניח את אצבעותיו המקומיות על נוסחה מנצחת מחו"ל. ל"ווייפאאוט" יש בדיוק נוסחה כזו. אחד אחד משוגרים המתמודדים אל מסלול מכשולים ארגנטיני שחובט בהם ללא רחם. הם חותרים אל היעד כשהם סובלים מחבלות, בחילות והשפלה פומבית. למות או לכבוש את ההר. או להימרח על הפרצוף. כך או כך יהיה לנו כיף לראות את זה. כי יש 101 דרכים ליפול וכל דרך יותר משעשעת מקודמתה.

הסוד ב"ווייפאאוט" (מלבד שימוש נבון בגרביטציה), הוא הנימה קלת הדעת שבה התוכנית מתייחסת לעצמה. אין רמז לפאתוס ששעשועוני ריאליטי אחרים מגייסים כדי לשוות לעצמם אשליה של חשיבות. זה לא מובן מאליו בעולם שבו אנשים לוקחים את עצמם ברצינות יתרה ותוכניות שלא משכנעות שהן "אירוע חשוב", מתקשות לשרוד. הגרסה הישראלית ל"ווייפאאוט" לקחה את הגישה המשועשעת שלושה צעדים קדימה והפכה לתוכנית קומית בהגשתם של טל ברמן ואביעד קיסוס. הפוקוס עבר מהמתמודדים המתעופפים באוויר הארגנטיני אל שני המנחים שעומדים באולפן בארץ. שינוי הפוקוס הזה הוא בסך הכל כיוון חיובי ומעיד על כך שניגשו אל הפקת התוכנית הזו עם כוונות טובות. הבדיחות עושות צחוק מהאירוע כולו והליהוק של ברמן וקיסוס הוא מדויק, בייחוד לאור הכימיה שהם בנו לאורך שנים של שותפות רדיופונית מוצלחת. מה שכן כמו במקרים אחרים בחיים, כוונות טובות הן מפת דרכים שמובילה אותנו היישר לגיהנום.

הבעיה היא במינון והמינון הוא קריטי, הוא מכריע את אופי החוויה. צפייה ב"ווייפאאוט ישראל" היא אירוע לא פשוט למי שרוצה לעכל בשקט את הצלי של ארוחת השבת. הפטפטת של ברמן וקיסוס הולמת בנו בשיטתיות, הם פשוט לא מפסיקים לטחון את המוח בדיבורים. נדמה שהמעבדים העבריים של הפורמט המקורי רצו לטבוע בו חותם ישראלי מובהק כדי שהצופה לא ירגיש מנוכר אז הם עיבו את הטאץ' המקומי. קשה לכעוס על שני המנחים. הם בסך הכל רוצים להעביר איזו תחושה של כיף, של חוסר רצינות ולעתים הם מצליחים. הבעיה היא שהם לוקחים את חוסר הרצינות שלהם ברצינות רבה מדי. הם עובדים קשה מאוד כדי להיראות קלילים ומשועשעים וכל האיפור שבעולם לא יסתיר את אגלי הזיעה שמנצנצים בקרחתו של ברמן. קשה ליהנות ממופע ההתעופפויות המרהיב כשהמגישים חוסמים בגופם את המרקע ועל כל אומלל שמנסה לקפוץ מעל הבריכה בשלום מועמס סיפור קומי שלא תמיד מחזיק מים. לפעמים אני מקנא במשתתפי התוכנית שנסעו עד ארגנטינה כדי ליפול על הראש הרחק משירת הבירבור של ברמן וקיסוס. אני בטוח שזה כואב אבל פחות.



''וויפאאוט ישראל''. כוונות טובות הן מפת דרכים שמובילה לגיהנום



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו