בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עקיבא אלדר | הדרך לשכנות טובה

תגובות

קהיר

עסקיהם של מוכרי מזכרות המהפכה בכיכר תחריר ביום שישי האחרון היו יגעים למדי. רק אלפים מעטים נותרו בקדמת הבמה, מריעים לנואמת שדרשה למצות את הדין עם אנשי המשטר הישן. כרזה אחת הציגה את ראשו של חוסני מובארק, כרוך בחבל תלייה. נואם אחר, צעיר נמרץ שהתאמץ להלהיב את הקהל המידלדל, קרא בלהט: "ישראל, הניחי את מצרים לנפשה".

מוכר מזכרות שהתעניין במוצאנו המליץ שנאמץ זהות אחרת, יותר אהודה. למחרת, במוזיאון לאמנות מודרנית הסמוך לבית האופרה, נעץ הסדרן מבט בכתובת בערבית, "הרם ראשך, אתה מצרי. צעירי המהפכה, 25 בינואר 2011", שבחזית כובע המצחייה החדש שלי. "באמת, מישראל?" תהה, "חשבתי שאתם שומרים אמונים לחוסני מובארק".

לא, ישראל והפלסטינים אינם בראש מעיניהם של המצרים. כותרות העיתונים עוסקות בעשיית דין עם שודדי הקופה הציבורית. ההכרזה של נשיא ארצות הברית ברק אובמה על קווי 1967 כבסיס לגבול הקבע בין השכנים הנצים התקבלה באדישות, כמעט בהתעלמות. המספרים הזוכים היו מיליארד דולר, שהנשיא האמריקאי התחייב למחוק מהחוב המצרי והמיליארד הנוסף שהוא הבטיח כערבות להלוואת חילוץ מהבור העמוק בקופה הלאומית.

על פי אומדנים זהירים, 30% מהמצרים שקועים מתחת לקו העוני (שני דולרים ליום). אולמות הענק במוזיאונים היו שוממים מתיירים, 80% מחדרי המלון שבו התאכסנו היו ריקים. בעידן שלפני המהפכה, סיפר מנהל המלון, 80% היה שיעור התפוסה בעונה הזאת.

בסוף השבוע החולף נפגשנו עם כתריסר מצרים - פקידי ממשל ונערי מעלית, אנשי המשטר הישן וצעירי המהפכה, פרופסורים ונהגי מוניות. איש מהם לא העז לנבא לאן מועדות פניה של מצרים. לא צריך להיות נשיא ארצות הברית כדי להבין ש"יחלפו שנים עד שהסיפור הזה יגיע לקצו", כדברי אובמה, ולהעריך כי "בדרך יהיו ימים טובים וימים רעים".

האם הימים הבאים במצרים יהיו טובים לישראל, או שמא הרוחות החדשות יביאו רוח דרומית רעה ליחסים המעוננים בין שתי המדינות? התשובה בפי כולם היתה שהצרות מבית יפרנסו את סדר יומה של מצרים עוד שנים ארוכות. יהיה הרכבה של הממשלה הבאה במצרים אשר יהיה - הסכם השלום עם ישראל שרד שתי מלחמות עם לבנון ושתי אינתיפאדות בשטחים, והוא ישרוד גם את המהפכה המצרית.

ואולם, אם לפני ארבעה חדשים מישהו היה אומר לבני שיחנו, ששר הפנים, חביב אל-עדלי, אימת הציבור המצרי, יישב מאחורי סורג ובריח, הם היו שולחים אותו מן הסתם לאשפוז. אולי משום כך איש לא היה מוכן להעריך מה יקרה בכיכר תחריר, אם למחרת ההכרה הצפויה של האו"ם בפלסטין בספטמבר, רבבות פלסטינים ישימו פעמיהם מכיכר מנרה ברמאללה לכיוון כיכר ציון בירושלים.

המשבר הכלכלי ואנרגיית המחאה כבר החלו להזין את הסולידריות עם לוחמי החופש הפלסטינים. צעירי המהפכה וספיחיהם שפכו בשבוע שעבר את זעמם על מובארק במצעד אל שגרירות ישראל הנצורה, ידידתו של שנוא נפשם. שני בעלי טורים ב"אל-מסרי אל-יום" וב"אחבאר אל-יום", טענו בסוף השבוע שישראל מנסה להכשיל את המהפכה ואף מעורבת בעימות בין הסלפים הקנאים לבין הקופטים.

חייאת, עמר ומוחמד, פעילי "הפורום הליברלי של קהיר", אחד מעשרות ארגונים שצצים מאז מהפכת ינואר, מציעים לישראל יחסים אחרים עם מצרים החדשה. הצעירים המצרים מזמינים את החברה הישראלית לשיח של פיוס, תחת שלושת הדגלים שלהם: דמוקרטיה, כלכלה ושלום.

אם הישראלים ישתחררו מהדפוס הישן של היחסים עם מצרים - ברית מניפולטיווית וחסרת חזון - השלום הצונן עשוי להפוך לשכנות טובה. אם נשמוט מידי קנאי הדת ומחרחרי ריב ומדון בכיכר תחריר את דגלי פלסטין הכבושה, אולי אפשר יהיה לחלץ את דגל השלום עם מצרים מרבע התורן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו