בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה גזית | העיקר, במינימום כוח

תגובות

ביום ראשון, 15 במאי 2011, החלה מלחמת השחרור הפלסטינית. צעדת הפליטים הפלסטינים בלבנון, בגולן וברצועת עזה, בניסיון לממש את "זכות השיבה", היא שלב חדש במאבק הפלסטיני בישראל.

במשך 15 שנים ניהלה ישראל משא ומתן עם הנהגת אש"ף והרשות הפלסטינית, בהנחה ובתקווה שניתן יהיה להגיע להסכם על בסיס העיקרון של חלוקת הארץ וכינונן של שתי מדינות זו לצד זו. ההנחה היתה כי המו"מ וההסכם חותרים לפתרון הבעיות שנוצרו כתוצאה ממלחמת ששת הימים, מבלי לפתוח את שאלת 1948, שעיקרה בעיית הפליטים הפלסטינים ותביעתם לשוב לשטחי ישראל. הקיפאון במו"מ בשנתיים האחרונות, האווירה המהפכנית והתסיסה במדינות השכנות, הביאו לפיוס בין הנהגת החמאס להנהגת הרשות הפלסטינית, והחזירו את הדיון לשאלת 48'. שוב אי אפשר לדון ולחפש פתרון שלא יכלול את שאלת הפליטים.

האסטרטגיה הפלסטינית המיושמת במערכה זו משלבת שלושה מאמצים מקבילים:

א. צעדות לא-אלימות של אלפי (ואולי עשרות ומאות אלפי) פלסטינים, שינסו באורח הפגנתי לממש את שיבתם לאדמה הפלסטינית הכבושה בידי ישראל, בין אם זה בתחומי שטחים שנכבשו ביוני 67' (בירושלים, בגדה המערבית וברצועת עזה) ובין בתוך ישראל הריבונית שבתחומי קווי שביתת הנשק של 1949. צעדות אלה נועדו להיות בלתי-אלימות, הגם שהן עשויות לכלול ניסיונות לפרוץ בכוח גדרות ומכשולים אחרים. מטרתן לאלץ את ישראל להפעיל כוח במטרה למנוע ולסכל את החדירות, כאשר הנפגעים הפלסטינים יהיו כולם "אזרחים בלתי חמושים" שנפגעו בידי כוחות הביטחון של ישראל.

ב. ליווי מסיבי של פעילות זו בתקשורת, שתעביר בשידורים חיים את המתרחש, ברוח המסר התקשורתי המבוקש על ידי הפלסטינים.

ג. כל אלה יהוו תרומה ישירה למסע הדה-לגיטימציה של ישראל בעולם.

האסטרטגיה הזאת, שאיננה יוזמה של המנהיגות הפלסטינית ולא נשלטת על ידיה, נועדה לשוב ולפתוח את תיק תש"ח. היא לא נועדה לתמוך במשא ומתן לכינונן של שתי מדינות זו לצד זו, אף לא לתמוך בתביעה לנסיגה ישראלית מוחלטת לקווי ה-4 ביוני 67'. המטרה של מובילי מלחמה זו היא חיסולה של מדינת ישראל!

אם איננו רוצים להיות מובסים במערכה זו, עלינו להבין שהאתגר העומד עתה בפני ישראל הוא בעיקרו בשני מישורים: המישור התקשורתי והמישור המדיני. ככל שנמעט בהפעלת כוח ובעימותים פיסיים עם קבוצות הצועדים, יגדלו סיכויינו לנצח. ממשלת ישראל חייבת להבין כי אין להטיל את חיפוש המענה על צה"ל. המטה הכללי מסוגל להציע פתרונות אשר כולם מבוססים על הפעלת כוח. והפעלת הכוח תשרת את הצד הפלסטיני. תשובתנו חייבת אף היא להיות מדינית-תקשורתית. אנו חייבים להחזיר את התהליך ואת המו"מ למנהיגות הפלסטינית הקיימת, ולהחזיר הדיון לפתרון תוצאות מלחמת 67'.

והעיקר - אין לנו זמן. איננו יודעים מתי נראה את הצעדה הבאה. זו עלולה לצאת בכל יום. היא יכולה לצאת מהר הבית לאחר תפילות יום השישי, או שתהא זו המשכה של הלוויה של פלסטיני שנהרג מאש כוחותינו, כאשר ההמון הסוער יכוונה לעבר שטח ישראלי.

הכותב היה ראש אמ"ן, מנכ"ל הסוכנות היהודית ונשיא אוניברסיטת בן-גוריון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו