בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גם אובמה רוצה לשרוד | ענר שלו

תגובות

לא לוועידת אייפא"ק הלך הנשיא אובמה כדי לשאת את נאומו ביום ראשון השבוע, כי אם לקנוסה. כמו המלך היינריך הרביעי בשנת 1077, שביקש סליחה מהאפיפיור גרגוריוס השביעי בטירת קנוסה שבטוסקנה, כך נכנע אובמה בוועידת אייפא"ק ללחצי נתניהו והשדולה היהודית. אם ב-1077 נסב הוויכוח על אינווסטיטורה, כלומר הזכות למנות אנשי דת לכהונות כנסייתיות, הרי ב-2011 המחלוקת היא על מעמד קווי 4 ביוני 1967 ועל הזכות להשפיע על גבולות ישראל והמדינה הפלסטינית העתידית.

לכאורה לא היו כמעט הבדלים בין הנאום הראשון של אובמה, במשרד החוץ, לבין נאומו השני, לפני יותר מעשרת אלפים יהודים. לכאורה גילה אובמה אומץ ופירט גם בפורום השני את עמדתו, שלפיה קווי 67' הם הבסיס למשא ומתן על הגבולות. אולם עצם הצורך לפרט ולהבהיר את מה שאולי לא הובן כהלכה בנאום הראשון ועורר נזיפה פומבית של נתניהו נראה אפולוגטי, על גבול ההתנצלות. גם הטיעון שלא חידש דבר, בסך הכל חזר על עמדת קודמיו, כמו קורץ: אל תדאגו, לא אחדש ולא אתרום דבר. גם מבחינה מילולית הפגין אובמה להטוטנות מרשימה בקובעו, בפני קהל אייפא"ק, לכאורה בלי לשנות את עמדתו, שלא תהיה חזרה לגבולות 67'. וכך קצר תשואות ותמיכה פוליטית בקרב ההישרדות שלו בנובמבר 2012.

נאום אובמה השני היה ציוני למהדרין. הוא קיבל למעשה כמעט את כל עמדות נתניהו. החל מישראל כמדינת לאום של העם היהודי, דרך הדרישה שהחמאס יקבל את תנאי הקוורטט כתנאי למשא ומתן, וכלה במרבית תכניו של מכתב בוש לשרון ב-2004, המבהיר שהמציאות הדמוגרפית החדשה בשטחים תשפיע על גבולות המדינה הפלסטינית. מה גרם לנשיא אובמה, שכה רחוק מנתניהו אישית ואידיאולוגית, ללכת כברת דרך כה ארוכה לקראתו? מה גרם לאובמה ללכת לקנוסה?

לשאלה חשובה זו ייתכנו כמה תשובות. ראשית, נראה שאובמה מבין בעיקר את שפת הכוח, במקרה זה, את הביקורת הלא דיפלומטית שספג מנתניהו ומגורמים נוספים על נאומו הראשון. גם בהתנהלותו במזרח התיכון המשתנה נראה אובמה כמושפע מכוח ולא ממוסר. הוא סלחן כלפי שליטים חזקים ואכזרים כאסד ואחמדינג'אד: למרות יחסם הברוטלי לעמם עדיין לא השמיע דרישה לסילוקם מהשלטון, אותה דרישה שהפנה במהירות שיא לבעל בריתו החלש יותר והאכזר פחות מובארק. שנית, נראה שאובמה עסוק יותר ויותר בהישרדותו הפוליטית, והסכנה של איבוד הקול היהודי והתמיכה הכספית היהודית במערכת הבחירות של 2012 מנחה יותר ויותר את צעדיו.

לכאורה, היה נאום אובמה מלא חזון ודבקות בתהליך השלום ובהקמת מדינה פלסטינית, אבל מעשית הוא כמעט סותם את הגולל על כך, הן בהתנגדותו למהלך הפלסטיני באו"ם בספטמבר, והן בהבנתו שיקשה על ישראל לשאת ולתת עם ממשלה פלסטינית שהחמאס שותף לה. כפי שהפיצול במחנה הפלסטיני תירץ בעבר הימנעות ממשא ומתן, כך עתה מתרצת האחדות. לכן, למרות הרטוריקה הנוצצת והמלאה תקווה, יש בנאום אובמה מרשם לקיפאון.

מה שגרם למלך היינריך הרביעי ללכת לקנוסה יחף ובלבוש איכרים פשוט היה הניסיון להבטיח את המשך שלטונו, במחיר קיצוץ בהשפעתו ובסמכויותיו. זה גם מה שהביא את אובמה לוועידת אייפא"ק. אחרי שנים של מתיחות הגיעו נתניהו ואובמה סוף סוף להסכמה יוצאת דופן: קרב ההישרדות הפוליטית שלהם חשוב מגורל המזרח התיכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו