בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אובמה חובט בתהליך | משה ארנס

תגובות

כשיגיע הזמן לכתוב את ההיסטוריה של תהליך השלום הישראלי-הפלסטיני, ייזכר כנראה נשיא ארצות הברית ברק אובמה כ"מקלקל הגדול". אובמה אינו מחמיץ שום הזדמנות לדחוף את התהליך למבוי סתום, ועשה כך פעם נוספת בהכרזתו כי ישראל תצטרך לשוב ל"קווי 1967" בכל הסכם שלום עם הפלסטינים.

אובמה אינו מודע כנראה לעובדה, שמצב העניינים הנזיל בעולם הערבי וחוסר הביטחון ביחס להתפתחויות העתידיות בקרב השכנות של ישראל גורמים לכך, שאין זה בדיוק הרגע המתאים ביותר לישראל לקבל עליה סיכונים. זאת ועוד, התעלמות מהקואליציה שקמה באחרונה בין מחמוד עבאס לבין הטרוריסטים בעזה שוללת למעשה את ההשתתפות של שותף פלסטיני, ולו גם למראית עין, במשא ומתן עם ישראל.

אף על פי כן אובמה דורש מישראל להסכים לקווי שביתת הנשק שנחתמה ב-1949 בין ישראל לבין ירדן. קווים אלה, כפי שידוע לו בוודאי, עוברים במרחק של כעשרה קילומטר מאזור תל אביב רבתי וחוצים את לב ירושלים, בירת ישראל.

מצב זה החל כשאובמה קרא לפני שנתיים בקהיר להקפאת ההתנחלויות מעבר לקווי שביתת הנשק של 1949 והבהיר, כי בכך הוא מתכוון גם להפסקת הבנייה במזרח לירושלים, מצפון ומדרום לה - בכל חלקי ירושלים שסופחו לירדן אחרי מלחמת העצמאות.

כפי שהיה ניתן לצפות, המשלחת הפלסטינית למשא ומתן לא היתה יכולה להיות פלסטינית פחות מנשיא ארה"ב. הקפאת הבנייה נהפכה אצלם לתנאי מוקדם לחידוש השיחות עם ישראל, וכך בא הסוף למו"מ הישיר הישראלי-הפלסטיני.

במשך זמן מה היה נראה שממשל אובמה הבין שטעה ודחף את הפלסטינים לעמדה קיצונית. הממשל חזר בו ונסוג להקפאה זמנית, אך למעשה עצר את תהליך השלום - כי הפלסטינים כבר התבצרו בעמדתו הקודמת, ולבסוף ויתר הממשל על כל העניין.

כעת קורא אובמה לישראל לסגת ל"קווי 1967" ודוחף את הפלסטינים צעד נוסף אחורה הרחק מתהליך השלום. הפעם זהו צעד ענקי, ותיקון הנזק ידרוש זמן רב. אם הפלסטינים יבואו שוב למו"מ, התנאי המוקדם שלהם לחידוש השיחות יהיה הסכמה ישראלית לסגת ל"קווי 1967", כפי שדורש הנשיא האמריקאי. הם אינם יכולים כעת להסכים לפחות מכך, וזאת דרישה שישראל אינה יכולה להסכים לה. כלומר, מבוי סתום נוסף שנוצר בוושינגטון.

בבייסבול, מי שחובט בכדור יוצא אחרי שלושה פספוסים. אובמה, כחובט בתהליך השלום הישראלי-הפלסטיני, כבר נכשל פעמיים, והזדמנות שלישית אינה נראית כרגע באופק. אין ספק שכוונותיו טובות, אך התוצאות מאכזבות. במקום לקדם את תהליך השלום הוא הצליח לשים מכשולים בדרכו.

כיצד הצליחו הכוונות הטובות של הנשיא האמריקאי להוביל למבוי הסתום הזה? חלק גדול מהאשמה אפשר להטיל על העצה השגויה שקיבל מ"מומחים" לזירה הפוליטית הישראלית. אין ספק שהם אמרו לו, כשנכנס לחדר הסגלגל, כי רוב הישראלים מתנגדים להתנחלויות שנבנו מעבר ל"קווי 1967" וכי אם יתעקש בנושא ההתנחלויות, יזכה לתמיכת רוב הישראלים, וכתוצאה מכך ייאלץ ראש ממשלת ישראל להסכים לדרישותיו, שאם לא כן תאבד הקואליציה שלו את הרוב שלה בכנסת. התברר שזאת היתה עצה גרועה.

הקריאות הרבות שנשמעו בישראל בעד נסיגה ל"קווי 1967", ההפגנות, האמנים שהחרימו את אריאל, ה"צונאמי" ששר הביטחון צופה בספטמבר אם ישראל לא תציג יוזמות נועזות - כל אלה שיכנעו מן הסתם את אובמה או את יועציו, שראש ממשלת ישראל ייאלץ להסכים לקריאתו לסגת ל"קווי 1967", אם אין ברצונו שממשלתו תיפול. שוב טעות.

"מחנה השלום" הישראלי, יועצי אובמה בוושינגטון, שהאמינו כי לא רק שהם יודעים מה טוב לישראל יותר מהממשלה הנבחרת בישראל, אלא שהם גם קוראים את הזירה הפוליטית בישראל טוב יותר מנתניהו, הובילו את אובמה בכיוון הלא נכון. בסופו של דבר, הם דחפו את השלום שהם מבקשים - הרחק מעבר לאופק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו