בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | העדפה מקלקלת

תגובות

הצעת חוק שירות המדינה (מינויים, תיקון, אפליה מתקנת), שאושרה השבוע בוועדת חוקה, חוק ומשפט, היא ביטוי נוסף להידרדרות ביחסה של מדינת ישראל כלפי אזרחיה בכלל, וכלפי אזרחיה הערבים בפרט, ושלב נוסף בהפיכת ספר החוקים לאמצעי מובהק של הדרה.

על פי התיקון לחוק, יזכו יוצאי צבא להעדפה בעבודה בשירות הציבורי. כלומר, בלי כל קשר למהות התפקיד, או לעובדה שרוב המשרות בשירות הציבורי אינן דורשות רקע צבאי כלל - בכל מקרה שבו יהיו שני מועמדים לתפקיד, שאחד מהם שירת בצבא או בשירות לאומי והאחר לא, יועדף יוצא הצבא.

לכאורה, התיקון בא להיטיב עם מי שתרמו את שנותיהם הטובות לחברה ולמדינה, ולהקל עליהם בהשתלבותם בשוק העבודה. אלא שבמקרה הטוב מדובר בהתחסדות ריקה מתוכן, ובמקרה הרע - בציניות לשמה.

זה זמן רב שממשלות ישראל מתחמקות מגיבוש מדיניות רצינית ואחראית בכל הנוגע לשירות בצה"ל ולשירות הלאומי. הצרכים הביטחוניים המשתנים, שיעור הגיוס היורד ושבירת עקרון השוויון במתן הפטור לאוכלוסיות שונות - כל אלה מחייבים היערכות שונה. אפשר היה, למשל, לטפח, כמובטח, "צבא קטן וחכם" של אנשי קבע וסדיר בתנאי שכר משופרים, ובמקביל ליצור שירות אזרחי מגוון ומתגמל.

כחלק ממדיניות ברורה, המגדירה בפירוש את הזיקה בין צורכי החברה והמדינה לבין תביעתה מן האזרחים, היו אלה המשרתים במסגרת הצבאית או האזרחית זכאים, כמקובל במדינות רבות, ללימודים בחינם, להנחות ולהטבות במס ובתחומים אחרים, שחלקן נהוגות ממילא. אלא שהגמול לא אמור להינתן על חשבון אחרים. בוודאי לא על חשבון השוויון האזרחי.

לו היו כוונותיהם של יוזמי החוק טהורות, אפשר היה לנסות לשכנע אותם שהם מצאו דרך שגויה לתגמול החיילים המשוחררים, וזו פוגעת בסיכויי ההשתלבות בשוק העבודה של ערבים, ובמיוחד נשים ערביות, אבל גם של נשים חרדיות וגברים חרדים ונשים אתיופיות - בקיצור, כל אלה שלכבודם מקיימת הממשלה ירידי תעסוקה ומבטיחה להם ייצוג הולם בשירות הציבורי.

אבל יוזמי החוק לא מתרגשים מכך. יש להם מטרה. הממשלה יכולה להקים רשות כלכלית למגזר הערבי ולהקצות לה 800 מיליון שקלים, ולהתחייב ששיעור הערבים המועסקים בשירות הציבורי יגיע ב-2010 ל-15% (יעד שצומצם בינתיים ל-10% ב-2012; זאת לאחר שרפורמת "השמן והרזה" של נתניהו צימקה את שיעור המועסקים בפועל ל-2.7%, משם הוא הגיע ב-2009 ל-6.97%, מהם כ-2% מוגדרים "לא-יהודים אחרים"), והם בשלהם: חשוב להם שגם ההישג הזעיר הזה, פרי מאמץ מפרך של ארגונים אזרחיים הפועלים בשיתוף מלא עם משרדי הממשלה - יתפוגג.

כמו חוק ועדות הקבלה, גם לחוק השירות הציבורי נימוק חיובי לכאורה. לראשון - "חיזוק ההתיישבות בנגב ובגליל". לשני - תגמול החיילים המשוחררים. בשני המקרים מדובר בנימוקים מכובסים מהמילון הביטחוניסטי הפטריוטי-לאומני, שנעקרו מהקשרם כדי לשמש אמצעי הדרה. היישובים הקהילתיים נועדו לחסום את "השתלטות הערבים על אדמות", והאפליה ה"מתקנת" נועדה לבלום את "חדירת הערבים" לשירות הציבורי. שתי בדותות פרנואידיות אלה מסייעות לפגיעה בציבור שלם בחסות החוק, ולמעשה - לביטול המעמד האזרחי.

בבואם להצביע על החוק יצטרכו חברי הכנסת לברר עד כמה הוא פוגע בזכות החוקתית לשוויון, ועומד בסתירה להחלטת הכנסת מ-2000, להחלטת ועדת השרים לענייני ערבים מ-2004, לפסיקות בג"ץ עקרוניות ולמדיניות המוצהרת של נציבות שירות המדינה. אם בכל זאת יצביעו בעד התיקון (מתוך דאגה חמה לחיילינו), או יימנעו, או יחמקו מההצבעה - מוטב שלא יטריחו את עצמם ליריד התעסוקה הבא. ומוטב שיזכרו עוד, שהתרסקות הדמוקרטיה מתרחשת לעתים קרובות צעד צעד, לאו דווקא במהפכה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו