בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | משחקי הכס

נאום נתניהו בקונגרס, 18:00, כל הערוצים

תגובות

הדינמיקה האנושית מאוד מעניינת. יש מקרים שבהם אין שאלה, ברור שיש למחוא כפיים בעמידה. כשראש הממשלה הישראלי מברך את הנשיא אובמה על חיסולו של בן לאדן, מזנקים כל חברי הקונגרס על רגליהם ומריעים לאורח שלהם. במקרים אחרים, למשל כשנתניהו מציין שערביי ישראל נהנים ממנעמי הדמוקרטיה, מסתפקים חברי הקונגרס במחיאת כפיים מנומסת, אף אחד לא ייפגע אם לא יקומו מהכיסא. אבל יש גם מקרים גבוליים. האם יש לקום כשנתניהו מכריז ש"יש להחרים את איראן מכל פורום על פני כדור הארץ"? האם זו אמירה עוצמתית מספיק? במקרה הזה, מנהיגי ארה"ב אינם שונים מתיכוניסטים בעיירת פיתוח במפגשם הראשון עם גז מזגנים. שתי מלים יכולות להקפיץ את הדמוקרטיה הגדולה בעולם ממושבה: "לחץ חברתי".

אתמול שודר מגבעת הקפיטול מפגן משעשע של כוריאוגרפיית כיסאות. מי שצפה במשדר בלי סאונד וללא ידע מוקדם, חשב שמדובר בקטע סלפסטיק אינפנטילי או אמנות מיצג. כשבנימין נתניהו נאם לראשונה מול שני בתי הקונגרס, בתחילת הכהונה הראשונה שלו כראש ממשלה, התרשמו ישראלים רבים מכמות מחיאות הכפיים בעמידה שהוא קיבל. מה שרוב הצופים בארץ לא ידעו אז זה שמחיאות כפיים בעמידה הן מנהג שכיח שמומטר על אורחים שהקונגרס חפץ ביקרם. זוהי טקסיות משונה, חסרת חוקים מנוסחים בבירור ומבוססת על תחושה שכאמור מונעת בידי לחץ חברתי. בדרך כלל הגל מתחיל מלמעלה, מהשורות האחרונות. לא צריך להתעמק בתוכן הנאום, מספיק להקשיב להתנגנות הקול ולעצירה הזחוחה כדי לקום. חברי קונגרס מנוסים לא צריכים להסב את מבטם לאחור, הם מרגישים בגבם שהנחשול מגיע מאחור ומיד נעמדים. בסך הכל מדובר במופע קומי למדי. מדי פעם, בסיום משפט בינוני, יקום ממושבו חבר קונגרס צעיר, ודאי איזה טירון מקנטקי, וחבריו יביטו בו בבוז, כאילו אומרים: "שב טמבל. לפני שכולנו נצטרך לקום שוב".

למען מה בעצם קמו אציליה ומכובדיה אפורי השיער ודלוקי הפרקים של אמריקה מכיסאותיהם הנוחים? עבור ישראלי בן 62 שהבין שיש להקים מדינה פלסטינית לצד הישראלית ועל נכונותו להזיז כמה התנחלויות. אלו אמיתות שרוב הישראלים הבינו כבר לפני שלושים שנה או יותר. האמריקאים פינקו אמש את ביבי, כמו הורים שמריעים לילד על שדקלם בעל פה שיר חדש שלמד בגן. שיר שכולם כבר מכירים. והוא זרח כי הוא קיבל אישור מההורים הביולוגיים שלו. אמש על במת הקונגרס חזר לביבי הזיק בעיניים, זה שנעלם בקדנציה האחרונה מפניו הכבויות. הוא להט וליטף, שלהב והרגיע. הרבה זמן לא ראינו אותו כל כך מאושר, כל כך בנוח. כל כך בבית. בין חברים, חברים שקמים לכבודו כי לא נעים להם לשבת.



נאום נתניהו. מפגן משעשע של כוריאוגרפיית כיסאות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו