בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארי שביט | דוהר אל הקיר

תגובות

כאשר בנימין נתניהו היה לראש הממשלה הוא נדרש לגבש אסטרטגיית שלום. היה עליו להחליט, אם הוא שואף להגיע עם הפלסטינים להסכם ביניים או להסכם קבע. נתניהו בחר בהסכם קבע. באותו פרק זמן שבו ניתן היה להקים מדינה פלסטינית, שבו היה אפשר לפנות רק מאחזים בלתי חוקיים והתנחלויות בודדות, נתניהו לא פעל. הוא הבטיח לאמריקאים ולאירופים שהסכם שלום עם הפלסטינים הוא בהישג יד. הוא הבטיח לישראלים דורשי טוב שילך בדרך יצחק רבין. אם רק אבו מאזן יירד מן העץ, לחש. אם רק תינתן לי ההזדמנות, אפתיע את העולם ביוזמת שלום שלא היתה כמוה.

השבוע ניתנה לנתניהו ההזדמנות. נכון, אבו מאזן לא ירד מהעץ. הוא גם לא יירד. הפלסטינים אינם אתנו. גם ברק אובמה נהג כלפי נתניהו בגסות ובקטנוניות. אבל בסופו של דבר, נאום אובמה באייפא"ק תיקן במידה רבה את שהשתבש בנאום במשרד החוץ. הוא הבהיר, שלא תהיה נסיגה לקווי 67' קודם שתיפתר בעיית הפליטים. הוא התחייב לישראל כמדינה יהודית, לפלסטין כמדינה מפורזת, ולחילופי שטחים שיביאו בחשבון את קיומם של הגושים.

כך שהתוצאה המשולבת של נאומי אובמה היתה טובה מאוד לישראל. מה שנדרש בעקבותיהם היה מהלך ישראלי, שיסייע לנשיא לגונן על מדינת היהודים מפני עולם עוין. מה שנדרש היה תרומה ישראלית למאמץ האמריקאי למנוע מפולת מדינית מיידית ולאפשר שלום עתידי: על נתניהו היה לעשות מחווה ישראלית. להראות נדיבות ישראלית. להציע הצעת שלום ישראלית.

אבל נתניהו לא עשה זאת. לא מחווה, לא נדיבות, לא הצעת שלום. אחרי ארבעה חודשים של ציפייה, נאום המלך לא היה אלא גמגום ארוך ורהוט.

לפני שבוע נכתב כאן, שנאום נתניהו יקום או ייפול על שלושים מלים. לא היה מדובר על פתיחת שערי שמים, אלא על אימוץ עקיף של נוסחה מדינית נבונה, כוללנית ויצירתית. אבל אפילו את המעט הזה לא היה נתניהו מסוגל לתת. אפילו משלושים המלים פחד. פעם אחר פעם ראש הממשלה הקים את הסנאטורים וחברי הקונגרס על רגליהם, אבל הוא עצמו נפל. נתניהו החמיץ את ההזדמנות האחרונה שההיסטוריה נתנה לו.

בעוד חודשים אחדים המציאות תכה. ישראל תמצא את עצמה בבדידות לא מזהרת באו"ם. ישראל תנודה ממשפחת העמים. במקביל, תתחיל התקוממות פלסטינים חדשה. ההמונים המשוחררים בארצות ערב יגבו אותה. לא יהיה שקט ביטחוני. לא יהיה שגשוג כלכלי. תתרחש מפולת.

האם יהיה נתניהו הגורם הישיר למפולת? לא. אבל נתניהו יהיה האדם שלא עשה את כל שהיה ביכולתו לעשות כדי למנוע את המפולת. לכן ייתפש נתניהו כמי שאשם במפולת. גם מובן הנורא הזה הוא יהיה לגולדה מאיר.

כעת הכדור עובר אל אהוד ברק ודן מרידור. נתניהו הוליך שולל את ברק ומרידור. נתניהו גרם לכך שברק ומרידור הוליכו שולל את האמריקאים, האירופים והישראלים. אם שר הביטחון וסגן ראש הממשלה ימשיכו לכהן בממשלת המחדל, הם יהיו למשה דיין וישראל גלילי 2011. שהרי הם ראו, הם הבינו, הם הזהירו. הם ידעו, אבל לא הפכו את השולחן.

עוד השבוע על ברק ומרידור להבהיר לראש הממשלה, שאם לא תופיע יוזמה מיד, הם יתפטרו. עליהם להצמיד אקדח לרקתו. מי יודע, אולי מראה האקדח יעשה לנתניהו את מה שלא עשה לו מראה אובמה ומראה הקונגרס. אולי תחת איום ממשי ייצא סוף סוף מהקונכייה. אבל אם לא כך יקרה - מקומם של ברק ומרידור באופוזיציה. עליהם לתת יד לציפי לבני כדי להחליף את הממשלה הרעה הזאת. אין אמון בממשלת נתניהו המובילה את ישראל אל הקיר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו