בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

דני רבינוביץ | הציבור הפלסטיני חוזר

תגובות

נאום ה"לא" הדמגוגי של בנימין נתניהו בוושינגטון הפיק מהקונגרס תגובה מופקרת. הנבחרים האמריקאים שפירכסו את סרבנותו של ראש ממשלת ישראל אחראים כמעט כמוהו לדם שיישפך כאן בשנה הקרובה, אבל הם לא יידרשו לתת דין וחשבון על תרומתם ההרסנית.

הייאוש הפלסטיני ממו"מ עם ישראל ומארצות הברית, בצירוף ההשראה מן המחאה העממית בתוניס, בקהיר ובמג'דל שמס, עשויים להביא למפנה היסטורי בסכסוך הישראלי-הפלסטיני. הציבור הפלסטיני, ש-50 שנה נוטרל מהשפעה על התהליכים שעיצבו את גורלו, עומד לחזור כשחקן אסטרטגי.

הפלסטינים מילאו תפקיד אסטרטגי במרד הערבי נגד הבריטים (1936-1939), במלחמת 1948 וגם בעשור שאחריה, כשחששות מאלפי פליטים הצועדים בחזרה לבתיהם עיצבו את תפישת הביטחון הישראלית, המוכרת בכינוי "פעולות התגמול". אבל מאז, בצל הדיכוי השיטתי של הפלסטינים בידי ממשלות לבנון, סוריה, ירדן, מצרים וישראל, נמחק כוחם האסטרטגי. האינתיפאדות היו אמנם התקוממויות עממיות, אבל הן שיחקו לידי ישראל ושחקו את כוחו האסטרטגי של הציבור הפלסטיני. צה"ל מיגן את חייליו, עידכן את הטקטיקה, הקים את מכשול ההפרדה והצליח להכיל את הזעם. הפרי הפוליטי המוגבל נקטף בידי העסקנים של אש"ף-חוץ, ששובם לשטחים חנק את הישגי המאבק האזרחי.

בצד הישראלי הצליחה החשיבה האוריינטליסטית המקובעת של מערכת הביטחון להשכיח בשיטתיות את הפוטנציאל האסטרטגי של הציבור הפלסטיני. קברניטי ישראל שבויים עדיין בתפישה פטרנליסטית הרואה בערבים "ציבור מסורתי", המון פאסיבי שייצא לפעולה רק כתגובה ל"הסתה".

תפישה זו משרתת, כמובן, את האשליה שישראל היא ההיפך מכך: חברה בוגרת, מודרניסטית ופעלתנית, שבה פרטים אוטונומיים יוצאים לפעולה משותפת באמצעות התגלות תודעתית אותנטית המתרחשת בו-זמנית בנפשות כולם ומעניקה להם חוסן ונחישות. נכונותם של צעירי כיכר תחריר והפליטים בסוריה להיענות לקריאה המגיעה לצג הטלפון או המחשב שלהם ולצאת להפגנות אזרחיות שעלולות להסתיים במותם הפתיע את האוריינטליזם הישראל. בתוניס, בקהיר ובמג'דל שמס הצליחו המפגינים להגדיר יעד ריאלי ודרך פעולה מוצלחת - השתלטות רגלית של מפגינים נחושים אך בלתי חמושים על אתר שנושא מטען סמלי בולט. הנכונות למות היתה טבולה בהבנה המפוכחת שלכוחות שיתייצבו מולם יש אינטרס פוליטי עליון להימנע מהריגתם.

סקר עדכני מלמד ש-75% מהפלסטינים מאמינים שאינתיפאדה שלישית בפתח, מה שאומר שהיא בפתח. אירוע הפתיחה יתמקד אולי במאחז, בהר הבית, ביישוב בשטח ישראל או בכולם יחד. לפלסטינים, שעשרות שנים נשכו שפתיים מול גירוש, חיי פליטות, דחייה והשפלה, יש אורך נשימה. בתסריט מחאה אזרחית כזה, 123 ההתנחלויות ומזרח ירושלים הן מטרות עומדות ונטל ביטחוני אדיר לישראל.

אם חלק ממה שמתכננים הפלסטינים - מצעד המוני להר הבית למשל - יסתיים בהצלחה או יידרדר למרחץ דמים, עלולים להתפתח לחצי עתק על ממשלות במדינות ערב לתקוף צבאית את ישראל, כולל טילים לעורף, ולהתיר הסתערות של פלסטינים על גדרות הגבול. מערכה כזאת עוד לא היתה כאן, אפילו לא ב-1948. אם היא תצא לדרך, סיכוייהם של מבוגרים אחראים בשני הצדדים לגייס מספיק איפוק, קור רוח ומזל כדי למנוע כאוס, מצומצמים. האחריות תרבץ גם על חבורת היו-יו שהתייצבה מול נתניהו בקונגרס. את המחיר, כרגיל, ישלמו הילידים כאן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו