בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

צבי בראל | טוב שיש חמאס

תגובות

הבנה עמוקה גילה הנשיא ברק אובמה להתנגדותה של ישראל לנהל מו"מ עם חמאס. כל כך עמוקה, עד שבאשדות המלל חוצב הלהבות שהמטיר על בנימין נתניהו, אייפא"ק והציבור בישראל, הוא העניק לחמאס מעמד שאליו שאף תמיד: להיות התיל שממעיד כל מו"מ עם ישראל, הפעם - בחסות ארצות הברית ובאישורה. כי מעתה אין זה משנה עוד מה ישראל תצהיר ומה יאמר מחמוד עבאס. גם אם נתניהו ישרטט את קווי החלוקה של ירושלים, יוותר עליה כעל בירת ישראל ויסכים להחזיר מיליוני פליטים פלסטינים לישראל, נותרה בעינה שאלת הפרטנר. כל עוד חמאס שותף לממשלה פלסטינית, אומרים נתניהו ואובמה, אין ממילא למי למסור את ה"ויתורים הכואבים".

ממרום גובהה של אידיאולוגיית ארץ-ישראל השלמה וממעמקיה של אסטרטגיית "גבולות בני הגנה", שאמורה לשרת אותה, התכווצה הדילמה לשאלה מעשית אחת: יש חמאס או אין חמאס. כאילו שלפני הפיוס בין פתח לחמאס היתה ישראל מוכנה לנהל מו"מ של ממש עם מחמוד עבאס, להציע ויתורים, להקפיא את הבנייה בהתנחלויות או אפילו רק לקבוע מי יהיו ההתנחלויות שיסופחו לישראל. אבל עכשיו ההיסטוריה אינה חשובה עוד. התירוץ הישן - אין פרטנר, מתקשט בעילה חדשה - יש חמאס.

כוח מדיני כזה לא היה לחמאס מאז קם כתנועה. אפילו ניצחונו הסוחף בשנת 2006 או כיבוש עזה ב-2007 לא העניקו לו את זכות הווטו על התהליך המדיני. מחמוד עבאס ידע אמנם שהוא יצטרך להשיג את הסכמת חמאס לכל הסכם שיחתום עם ישראל, אבל את ההסכמה הזאת הוא קיווה לעקוף באמצעות משאל עם בקרב כל האזרחים הפלסטינים. עבאס מעולם לא התנה את המשך המו"מ בהסכמת חמאס וגם עכשיו הוא גורס שהפיוס עם חמאס אינו מבטל את ההסכמות שהושגו בין ממשלות ישראל לרשות הפלסטינית. "זאת אינה מדיניות של חמאס או של פתח", הסביר עבאס בשבוע שעבר, "זאת מדיניותי". כלומר, מצדו אין מניעה להמשיך במו"מ. אבל מה נותר לו לעשות כאשר אובמה ונתניהו, באחת ההסכמות הנדירות וההרסניות ביניהם, נוטלים מעבאס את זכות ניהול המו"מ ומעניקים את כוח ההתנגדות לחמאס?

"בטל את הברית עם חמאס ונצביע בעד מדינה פלסטינית", נידב נתניהו נוסחת פלא. כמה עוד אפשר לבלף? הרי הוא התנגד לבינאום השאלה הפלסטינית הרבה לפני שהפיוס בין חמאס לפתח קם על רגליו. ובאיזו מדינה פלסטינית יכיר נתניהו? מה יהיו גבולותיה? לאן ייעקרו התנחלויותיה? על אלה, באדיבות אובמה, פטור עכשיו נתניהו מלהשיב. כשאין פרטנר, כל הצעה מדינית היא היפותטית בלבד.

ההתניה הזאת מזכירה את תנאי הברזל שהציבה ישראל לפני בשאר אל-אסד. "נתק תחילה את יחסיך עם איראן ואז נדבר". לא חשוב לישראל אם אסד הוא רודן שרוצח בבני עמו, ובלבד שהרוצח הקטן יתנתק מן האיום הגדול. גם כאן העניקה ישראל לאיראן את זכות הווטו. וכי מדוע שסוריה תתנתק מאיראן, אם ישראל מעולם לא דרשה זאת מטורקיה אשר קיימה בעת ובעונה אחת יחסים מצוינים עם ישראל ויחסים טובים עם איראן? היום, דווקא בגלל יחסי הצינה ביניהן, לא תעז ישראל לדרוש מטורקיה לנתק את יחסיה עם איראן. טורקיה פשוט תצפצף צפצוף ארוך.

מילא ישראל, אבל גם לוושינגטון לא אכפת מי הם בעלי בריתה של טורקיה. היא אינה מתרגשת מכך שבממשלת לבנון ישבו נציגי חיזבאללה כאשר העבירה ציוד צבאי ללבנון והיא כורתת בריתות עם ראשי כנופיות מקומיות בפקיסטאן ובאפגניסטאן. ארגוני טרור, גם אל-קאעדה, לא הפריעו לה כל עוד שירתו את המדיניות האמריקאית.

אם היתה הצלחה כלשהי לנתניהו בביקורו בוושינגטון, היא טמונה בהנצחת אסטרטגיית האין-פרטנר ששירתה היטב את אחיזת העיניים שלו ועכשיו תשרת גם את אובמה. הצרה נעוצה בפער העמוק שבין הצלחת נתניהו לטובתה של ישראל. סקר דעת הקהל שערך "הארץ" אמנם העניק לנתניהו סיפוק רב, אבל עם סקר אי אפשר ללכת למכולת. עם סקר לא עושים שלום. עכשיו גם לא צריך - הרי יש חמאס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו