בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יונתן פז | לקחי דה קלרק

תגובות

ההשוואה בין הסכסוך הישראלי-הפלסטיני למאבק באפרטהייד שהתנהל בדרום אפריקה, מבעיתה ישראלים רבים, בין השאר משום שהיא משמשת כלי לניגוח פוליטי: המצדדים בהשוואה קוראים תיגר על מדיניות ישראל כלפי הפלסטינים בטענה שהמדינה נוקטת כלפיהם פרקטיקות דומות לאלו שהפעיל שלטון האפרטהייד; המתנגדים לה יטענו שהיא קיצונית ונטולת בסיס אובייקטיבי או מוסרי.

בזירה הבינלאומית משמשת ההשוואה כלי לדה-לגיטימציה המערערת על זהות המדינה. תכופות הדבר נעשה מתוך ניסיון לבסס פתרון ברוח "קול אחד לכל תושב", השומט את הקרקע מפתרון "שתי מדינות לשני עמים" ומציע לכאורה סיום צודק לכיבוש הישראלי.

השוואה רדודה בין שני הסכסוכים מניבה בדרך כלל קלישאות פוליטיות המשרתות עמדות אידיאולוגיות, אך ספק אם היא מצליחה לשקף נאמנה את המורכבות ההיסטורית, הפוליטית והכלכלית. פרידריק ווילם דה קלרק, נשיאה הלבן האחרון של דרום אפריקה (1989-1994) וזוכה פרס נובל לשלום (יחד עם נלסון מנדלה ב-1993), נאם לפני כשבועיים באוניברסיטת אוקספורד על תפקידה של ההנהגה והמנהיגות ביצירת המהלכים הפוליטיים שהביאו לסיום שלטון האפרטהייד. בנאומו מספק כמה לקחים, העשויים להציג את הניסיון הדרום אפריקאי כמודל ליישוב סכסוך שנראה היה בלתי פתיר באורח מובנה. לנוכח נאומו של נתניהו בקונגרס, ובהתייחס להתרעות מפני "צונאמי מדיני" בספטמבר, כדאי להאזין לתובנותיו של דה קלרק.

לדבריו, תפקידו של מנהיג הוא בראש ובראשונה להעריך הערכה חסרת פניות של המציאות שלפניה עומדת מדינתו. דרום אפריקה של שנות ה-80 נאלצה להתמודד עם בידוד הולך וגובר בקהילה הבינלאומית, שאיים לחנוק את הצמיחה הכלכלית במדינה, ועם מאבקים פנימיים שכמעט שהובילו למלחמת אזרחים. מציאות זו תבעה הכרה בכך שפתרונות העבר נכשלו, ושיש צורך בשינוי רדיקלי.

אמנם, בדומה למדינות אחרות דרום אפריקה יכולה היתה לבחור להסתכן בהמשך הבידוד הבינלאומי, אולם לטענת דה קלרק, דווקא חלחולה של ההכרה שמדיניות ממשלתית ארוכת שנים הולידה אי-צדק שאינו בר-קיימא, היא שגזרה את הצורך בשינויים רדיקליים.

שנית, גרס דה קלרק, שעל מנהיגים להפנים את העובדה ששינוי מצריך לקיחת סיכונים מחושבים: "למרות ההתראות מפני סכנות, דפי ההיסטוריה מלאים במנהיגים שניווטו בביטחה את מדינותיהם למלחמה ולפשיטת רגל", אמר, והוסיף: "בטבע האדם מושרשת ההתנגדות לשינוי: אנו יראים מהלא-ידוע. אולם מנהיג אמיתי יהיה נכון לסכן את עתידו, מתוך הבנה שהסיכון הגדול ביותר למדינתו הוא בחוסר המעש".

שלישית, על מנהיגים להציג לפני אזרחי מדינתם חזון ברור ובר-השגה. חזון מעניק כיוון לעשייה המדינית, כמו גם יכולת לבדוק את ההתקדמות לקראת יישומו. אך על מנת לממשו, מוטלת על המנהיג האחריות ליצור בסיס הסכמה משותף, למרות המכשולים הצפויים. לדבריו, "רוב בני האדם מתמודדים בהצלחה עם הצורך בשינוי, כולל הסכמה לוויתורים כואבים. ההתמודדות עם האי-וודאות קשה בהרבה".

רביעית, טען דה קלרק, בדומה לימאים, על מנהיגים "להבחין בפעולת הזרמים השונים, ולזהות את מועדי הגאות והשפל. עליהם לבחור בתזמון הנכון לרכוב על גל ההיסטוריה שיוליד את השינוי. לעתים נפתח חלון הזדמנויות - על המדינאי לזהותו לפני שההיסטוריה תטרוק חלון זה בפניו".

ולבסוף, על מנהיגים להימנע מהפיתוי להעמיד פנים שעמדותיהם השתנו; רעיון זה מתממש תכופות בניסיונות "למצוא דרכים מבריקות לעשות את הדבר הלא נכון טוב יותר". אולם שינוי דורש החלטות רדיקליות מתוך הכרה בצורך לבצע אותן.

אילו מהלקחים הללו רלוונטי לאלה השואפים לנווט לקראת יישוב הסכסוך הישראלי-פלסטיני?

נאומו של דה קלרק הדגים כי מעבר ל"התנצחויות האפרטהייד", מציע סיפורה של דרום אפריקה לקחים אקטואליים בעבור ישראלים ופלסטינים. דרום אפריקה של דה קלרק ומנדלה הצליחה לשנות את פניה. בנאומו של נתניהו היתה רטוריקה מוכרת, המנציחה מצב שאינו בר-קיימא. יש אם כן טעם להשוות בין תפקיד המנהיגות בדרום אפריקה לבין הנתיב שבו צועדים מנהיגים ישראלים ופלסטינים.

הכותב מתמחה בפיתוח בינלאומי באוניברסיטת אוקספורד



דה קלרק ומנדלה. מודל ראוי ליישוב סכסוך שנראה בלתי פתיר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו