טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שלמה אבינרי | עזה היא חוץ לארץ

תגובות

אין ספק, החלטת מצרים לפתוח את מעבר רפיח טובה לתושבי הרצועה ולממשלת החמאס. השאלה אם היא טובה למצרים נותרת פתוחה, אך לישראל, למרות שממבט ראשון זה אולי לא נראה כך, היא טובה גם כן. העובדה שעזה תהיה מחוברת עתה ישירות לעולם הערבי, עשויה להקל על ישראל לצאת מכמה פלונטרים, והתמודדות מושכלת עם תוצאות ההחלטה יכולה גם להקל על הטיפול במשט הימי הבא.

ישראל אמנם פינתה את היישובים היהודיים ברצועה והוציאה את צה"ל מהשטח, אך השאירה בידיה את הפיקוח על הכניסה והיציאה אליה. בייחוד לאחר השתלטות החמאס על עזה, שליטה חיצונית זו הפכה למצור - מה שלא היה כלול תחילה ברעיון ההתנתקות. מטרות המצור התגבשו בהדרגה: שימשו כאן בערבוביה כוונות לגיטימיות כמניעת אספקת אמצעי לחימה לחמאס, יחד עם מטרות מורכבות יותר כמו רצון למוטט את שלטון חמאס ולהביא לשחרורו של גלעד שליט.

אף לא אחת ממטרות אלה לא הושגה, והשלכותיו המדיניות של המצור על מעמדה הבינלאומי של ישראל לא נידונו ציבורית מעולם. במקום לקצור את תוצאותיה המדיניות של ההתנתקות, ישראל נתפשה כמתעללת במיליון ורבע אזרחים. נוצר אבסורד - אף שישראל לא שולטת יותר ברצועה, היא נתפשה כאחראית למצוקה השוררת שם. גם הגענו למצב המביש שבו יחידה מיוחדת גיבשה סל מזון מינימלי לתושבי הרצועה - כאילו מדובר בבית סוהר קולקטיבי שבשליטתנו.

כך נקלענו גם לפח שטמנו מארגני המשט מטורקיה והופענו ככובשים אלימים, שלא רק מדכאים אוכלוסייה אזרחית, אלא גם הורגים את מי שמנסים להגיש להם סיוע הומניטרי. לעומת זאת - וקשה להודות בכך - מה שהפסיק, גם אם לא באורח מוחלט, את ירי הקסאמים מן הרצועה, היה חששו של חמאס ממבצע צבאי ישראלי ברוטלי נוסף.

נשכחה העובדה כי לרצועה יש גם גבול אחר - עם מצרים, ושיתוף הפעולה שלה עם ישראל בכך שגם היא חסמה את גבולה עם הרצועה, לא זכה לתשומת לב. רק ישראל נתפשה כאחראית למצוקה. עתה, בהיפתח הגבול עם מצרים, הגיעה הזמן לסיים את ההתנתקות.

ישראל צריכה להסיר את המצור הימי והאווירי ובמקביל, לסגור לחלוטין את המעברים מישראל לרצועה. רצועת עזה היא שטח אויב, ומרגע שהיא פתוחה לעולם הרחב, יש לנתק את שאריות הכיבוש הישראלי המתבטא במצור הימי והאווירי, ובכך להסיר מעלינו את האחריות לאספקה לרצועה. הגבול בין ישראל לעזה צריך להיות כמו הגבול בין ישראל ללבנון, וכמו שישראל אינה מטילה מצור ימי על לבנון, כך צריך להיות גם היחס לרצועה.

אם תבוצע מדיניות זו, העברת אספקה וסיוע הומניטרי לרצועה ייעשו דרך מצרים - או ישירות לעזה. אם מארגני המשט לעזה רוצים להגיע לעזה - בבקשה, שיגיעו: זה לא ענייננו. אין מצור ישראלי ומי שקרויים פעילי זכויות אדם - שכל מטרתם היא להביך את ישראל - ממילא אינם מעבירים לשם נשק. מי שרוצה להעביר נשק עשה זאת במשך השנים דרך המנהרות ולא הצלחנו לעצור בידו. ייתכן שזה גם יפחית את המוטיווציה של חלק ממשתתפי המשט.

עזה היא חוץ לארץ. קשה להפנים זאת, אך זהו הגיונה של ההתנתקות, שעכשיו יש להשלימה. תודה למצרים שמאפשרת זאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות