בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גידי גרינשטיין | אובמה מונע פתרון

תגובות

הנשיא ברק אובמה לא מצליח להצליח. מנסה ומפספס. בא לברך ונמצא מקלל. בשבוע שעבר נכתב פרק נוסף בסיפור עצוב זה, כשהנשיא שב ותיעל את הצדדים למבוי הסתום של הסדר הקבע, תוך שהוא מתייצב בדרכה של הקמת המדינה הפלסטינית, שהיא הסיכוי היחיד להתקדמות מדינית בין ישראל לפלסטינים.

כוונתו היתה טובה: לעגן את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, המקובל, לכאורה, על שתי ההנהגות, הישראלית והפלסטינית. אובמה חילק את רצונו הטוב: נתן לפלסטינים את קווי 1967 ולישראלים - את ההכרה ביהודיותה של ישראל. הוא קרא לשני הצדדים לחזור אל המו"מ על הסדר קבע כולל, תוך שהוא מודיע על התנגדותו להכרזה על מדינה פלסטינית באו"ם בספטמבר.

אלא שאליה וקוץ בה: מאז ניצחון החמאס בבחירות בינואר 2006, אין ולא יכול להיות שותף פלסטיני לתהליך מדיני כזה. מצד אחד, הנהגה פלסטינית שבה חבר החמאס, המסרב להכיר בישראל ובהסכמים הקיימים, לא יכולה להיות שותף למו"מ על הסדר קבע. מצד שני, ללא החמאס, המערכת הפלסטינית סובלת מהעדר לגיטימציה פנימית, שמונע כל ויתור היסטורי. לכן כל הקריאות לחידוש המו"מ בין ישראל לפלסטינים, היוצאות מוושינגטון, בריסל או ירושלים חלולות, וגם המו"מ שהתנהל במסגרת תהליך אנאפוליס היה חסר סיכוי מלכתחילה.

לעומת זאת, המתכונת היחידה שעשויה לאפשר התקדמות אל מצב קבע, שמבוסס על העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, היא דווקא באמצעות צעדים חד-צדדיים מתואמים המבוססים על הבנות ושיתוף פעולה שקטים. כך נבנו בשנים האחרונות מוסדות הרשות הפלסטינית והושגו ביטחון ביהודה ושומרון וצמיחה כלכלית בגדה. למרות כברת דרך ארוכה זו, מרחב ההסכמות ושיתוף הפעולה האפשריים בין ישראל, הרשות בגדה וארה"ב רחוק ממיצוי. בהקשר זה מן הראוי היה לראות את ההכרזה הקרבה על מדינה פלסטינית בספטמבר באו"ם.

אלא שאובמה לכוד בתפישת עולם שאבד עליה כלח: הוא מאמין שישראל והפלסטינים צריכים ויכולים להגיע להסדר קבע שיפתור את כל הסוגיות, יסדיר את כינונה של המדינה הפלסטינית ויביא לסוף הסכסוך. לכן הוא מנסה שוב ושוב ליצור את התנאים שיכניסו את שני הצדדים למשפך המו"מ, שבקצהו הבלתי נמנע הסכם הקבע המיוחל. כמו ספורטאי במשחק מכור, המשפר את ביצועיו בלי להבין שהתוצאה ידועה מראש, אובמה שב וזורק נכסים מדיניים אל האש: הקפאת התנחלויות, מחוות סעודיות או הכרה בקווי 1967.

ולכן אובמה מפספס את ההזדמנות הניצבת מתחת לאפו: הכרזה על מדינה פלסטינית בספטמבר טומנת בחובה אפשרות לפריצת דרך מדינית וגם יתרונות משמעותיים לישראל. בין השאר, כינונה של מדינה כזאת יסייע לעגן את העיקרון של שתי מדינות לשני עמים, לעצב את מצב הקבע כשישראל שולטת בנכסים הביטחוניים ובמעטפת החיצונית של מדינה זו, ולדלל את בעיית הפליטים באמצעות דחיקת אונרוו"א וצמצום מעמד הפליטות.

למרות נאומיו של אובמה, התהליך המדיני ייוותר במבוי סתום ורגע ההכרעה בספטמבר יתקרב. או אז תהיה לארה"ב הזדמנות נוספת לעשות את הדבר הנכון: להבטיח שכינונה של מדינה פלסטינית עולה בקנה אחד עם הצרכים של ישראל.

הכותב הוא המייסד והמנכ"ל של מכון ראות



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו