בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יואל מרקוס | ובכל זאת למה ביבי

תגובות

איש לא תפס אותי אומר מלה טובה על בנימין נתניהו. לא בכהונתו הראשונה ולא בשנייה. ב"שיחת פיוס" בין שתי כהונותיו, בתיווך ידידו ד"ר פיקר, האשים אותי ביבי בתרומה לנפילתו כראש ממשלה. אני לא חוזר בי ממה שכתבתי אז, גם לא ממה שאני כותב בכהונתו הנוכחית. ביבי לא מזמין אותי להתייעצויות אישיות ולא מפעיל עלי את קסמיו. לא חזיתי את הופעתו הצפויה בקונגרס כ"נאום חייו", מכאן גם שלא התאכזבתי. מה שהיה כתוב בתסריטו הפרטי בוצע לתלפיות. מה"סטנדינג אוביישן" בקונגרס ועד העברת המסר לאובמה, שהוא לא נסוג מהעיקרון של שתי מדינות לשני עמים.

מבחינה אינטלקטואלית ובפרספקטיבה לאחור, לא נראה כיום שום חירותניק "אסלי" התומך בשתי מדינות לשני עמים. מנחם בגין, שקיבל עם אנואר סאדאת את פרס נובל לשלום, עשה שמיניות באוויר כדי שבהסכם קמפ-דייוויד לא תאוזכר זכות הפלסטינים למדינה. אפילו אריאל שרון, שפינה את יישובי גוש קטיף ודיבר על הצורך להתעורר מחלום ארץ ישראל השלמה, לא אמר שתי מדינות לשני עמים.

ביבי הוא מנהיג הליכוד הראשון, שביטא את שתי המלים המפורשות מדינה פלסטינית ואת נכונותו לשאת ולתת למען כינונה. בפעם הראשונה בנאום בר אילן, ועכשיו בנאומו בקונגרס, שהוגדר כנאום בר-אילן 2. צחי הנגבי, אמנם איש קדימה, הבחור שהיה צריך להורידו בכוח מהגג בעת פינוי יישובי פתחת רפיח, אומר שהוא חותם על כל מלה של ביבי.

ראו לאיזה מצב הגיע ביבי עם שובו מאמריקה. הימין הקיצוני תוקף אותו, השמאל לועג לו ומגדירו כשקרן ומתעתע. התקשורת קורעת אותו לגזרים. אביו בן המאה ואחת לא שולח לו בונבוניירות על הופעתו. אך ביבי מבין את חשיבות ארצות הברית לישראל, ופעל ופועל כדי לטרפד את האיום המצפה לנו בספטמבר. בלי וטו של מועצת הביטחון ו/או חידוש מיידי של המשא ומתן עם הפלסטינים תתגלגל השכונה שלנו לגל המהומות האזוריות.

טועה מי שאומר, שרק השמאל יכול להוביל לשלום ולחלוקת הארץ. השמאל הולך ונמוג, ובמידה של צדק. מי התחיל בהתנחלויות בשטחים, אם לא העבודה בגלגולה הקודם. מי סירב בעיקשות לסגת כמה קילומטרים מתעלת סואץ, כפי שדרש הממשל, כדי לאפשר למצרים לפתוח את התעלה לשיט, אם לא "גברת לא", גולדה מאיר, שהמיטה עלינו בכך את מלחמת יום הכיפורים. ומתי פרצו שתי האינתיפאדות הקטלניות, אם לא כשהעבודה היתה בשלטון.

ומי הביא את חוזה השלום ההיסטורי עם מצרים, אם לא ראש חירות בגין. דווקא הוא קבע את התקדים של נסיגה עד המילימטר האחרון ואת העיקרון של פינוי היישובים שנבנו על שטח כבוש. כשבגין עלה לשלטון הוא תואר בתקשורת העולמית כאיש מלחמה - מה שביקש להזים לפחות במחצית הראשונה של כהונתו.

מזלו של בגין היה כפול: מצד אחד משה דיין, שביקש לכפר על חלקו במלחמת יום הכיפורים ומונה לשר החוץ. מצד שני סאדאת, שאחרי הצלחתו במלחמת אוקטובר זעק מכל הגגות שהוא רוצה שלום על מנת להחזיר לעצמו את השטחים. ובארה"ב היתה דמות יוצאת דופן כהנרי קיסינג'ר, שגם סייע לנו במלחמת יום הכיפורים וגם עזר להפוך אותה לפרוזדור לשלום.

הבעיה עכשיו היא, שאין בצד הפלסטיני מנהיג סמכותי כסאדאת ויש קרע בין הפתח לחמאס ועוד עשרות ארגוני טרור, השואפים לטרפד את האפשרות להגיע לשלום. שני הצדדים מתייחסים לשטחים בחרדת קודש ולא כאל שלל מלחמה שיש להחזירו.

נשיאי אמריקה אז והיום לא ממש אהבו את ישראל, אך הדבר לא מנע מהנשיא קרטר להפעיל את ממשלו למען השלום. לא ברור אם אותו להט קיים אצל אובמה. מכאן, שחשוב שיעמוד מולו ראש ממשלה שיש לו מהלכים באמריקה.

ביבי הוא הליכודניק הראשון המוכן לחלוקת הארץ והסכים בפועל להקפיא את הבנייה בשטחים לתשעה חודשים. אך הסאדאת שלהם לא מופיע, ואובמה לא נהפך לקרטר. בנקודת זמן מבולבלת זו, ביבי הוא האיש שעדיין שווה לנסותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו