יהודה בן מאיר | סכנות האופוריה

יהודה בן מאיר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
יהודה בן מאיר

אין סכנה גדולה יותר לתהליך נאות של קבלת החלטות בסוגיות הביטחון הלאומי מאשר אופוריה. האופוריה יכולה לשכר יותר מכל סם ולסנוור יותר מאור שמש עז בצהרי היום. חכמים יודעים שאופוריה יכולה בנקל להפוך למלכודת נוראה, אשר סופה מי ישורנו ואשר כל שומר נפשו ונפש עמו ירחק ממנה.

קיימת תחושה שקברניטי המדינה החלו להיתקף באופוריה בעקבות ביקורו המוצלח של ראש הממשלה בארה"ב. ואכן, ראש הממשלה זכה להישגים בארה"ב ונאומו לפני הקונגרס היה, ללא ספק, סיפור הצלחה. קבלת הפנים שזכה לה בקונגרס חיזקה את ההרתעה הישראלית, משום שהיא הוכיחה שגם היום ישראל נהנית מתמיכה רחבה בדעת הקהל של המעצמה המובילה בעולם.

מדור הזירה

בלי להפחית מכושרו הרטורי של בנימין נתניהו ומנאומו, שהיה בנוי לתלפיות, הרי שחברי הקונגרס מחאו כפיים למדינת ישראל ולעם בישראל, שעדיין נתפש, בצדק, כעם קטן הנאלץ להילחם על חירותו ועצמאותו. צדק אהוד אולמרט כשכתב שזה היה רגע נדיר של קורת רוח וגאווה לכל ישראלי ולכל יהודי. די לראות את ביטויי התסכול והזעם של גורמים פלסטיניים וערביים כדי להבין את חשיבות הדבר.

ואולם, נאום וגם מחיאות כפיים סוערות אינם תחליף למדיניות. הימין הישראלי יוצא מגדרו משמחה, ואת המנטרה הקבועה שלו, שממילא "כל העולם נגדנו", החליף בטיעון שבעצם "כל העולם בעדנו". חברי כנסת מהאגף הימני של הליכוד מנסים לשכנע את הציבור שעתה אפשר לפתוח בתנופת בנייה בהתנחלויות, לכבוש את קבר יוסף ולמחוק את כל השמות הערביים של השכונות הערביות בירושלים. מי שבאמת חושב כך מעיד על עצמו שהוא מנותק מהמציאות ושוגה באשליות מסוכנות.

ישראל צפויה לעמוד בתקופה הקרובה במערכה מדינית, ואולי אף ביטחונית, מהקשות שידעה. לקראת מערכה זו חשוב לזכור ולשנן שתי אמיתות. ראשית, מי שקובע את מדיניות החוץ של ארה"ב הוא הנשיא, וזאת לא רק משום שזו סמכותו החוקתית, אלא בעיקר משום שבנושאי חוץ וביטחון העם האמריקאי הולך אחרי נשיאו. הייתי רוצה לראות כמה מחברי הקונגרס שקמו על רגליהם והריעו לראש הממשלה יהיו מוכנים לתמוך בעמדותיו, כאשר הנשיא אובמה יודיע לעם האמריקאי שעמדות אלו מנוגדות לאינטרס הלאומי של ארה"ב ומשרתות גורם זר.

שנית, ארה"ב היא מעצמה עולמית עם אינטרסים חשובים באזורנו ובעולם כולו, והיא לא תסכים להיות מבודדת לאורך זמן. אם בריטניה, צרפת, גרמניה, פורטוגל וקולומביה, או חלק מהן, יימנעו במועצת הביטחון בהצבעה על החלטה הקוראת להכרה במדינה פלסטינית, ארה"ב לא תתקשה להטיל עליה וטו. ואולם, אם מישהו מאמין ש-14 מדינות יתמכו בהצעה כזאת וארה"ב תמשיך להיות היחידה המתנגדת והמטילה וטו, לאורך ימים - הוא טועה. הקונגרס הוא גוף חשוב, אבל אין בו די. ישראל זקוקה לתמיכה רחבה יותר בקהילה הבינלאומית ותמיכה זו מותנית במדיניות נבונה של הממשלה.

אסור שראש הממשלה, המכיר היטב את המציאות המדינית ואת האתגרים העומדים בפני ישראל, ישקע באופוריה וייתן לגורמים קיצוניים לשבש את שיקול דעתו. הוא נדרש לפעול בנחישות ובאחריות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ