בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | הגולם

"אל תשאל", ערוץ 2, שישי, 23:00

תגובות

לכל מראיין הטכניקה שלו לפרוק את המרואיין מנשקו ולהוציא ממנו את המרב. שי שטרן מעמיד פני גולם. הוא שואל שאלות תם, חלקן שערורייתיות ממש ואחרות פשוטות מכדי להיכלל בראיון רציני. את כל אלה הוא מלווה במבט עגל וגיחוך מטופש. הוא אולי מצטייר כאידיוט אבל הוא יודע מה הוא עושה. כשהוא מדבר עם השר הפלסטיני לשעבר זיאד אבו זיאד, הוא מסרב להבין את משמעות המילה "פלסטין". לעומת זאת כשהוא משוחח עם ברוך מרזל הוא מזכיר שירושלים היא הבירה המיועדת של המדינה הפלסטינית. אם כך האווילות של שטרן סלקטיבית. במקום לרצות את המרואיינים שלו הוא מתעקש לקומם אותם. אבל קשה לכעוס על דביל תמים שכזה. גם כשהם עונים לו, במבוכה ולעתים באטיות, הוא נשאר מבולבל ומחייך. מחייך מבלי דעת מדוע וכיצד ובשל מה זה ואיך.

בשיחה עם ילד או עם אדם שלוקה בשכלו, אנחנו מסירים מגננות ויוצאים מהמסגרת שקבענו לעצמנו. בשיחת חולין זו תגובה סבירה לסיטואציה, בראיון טלוויזיוני זה הרה גורל. זו דרכו של מראיין לחבל במערך ההגנה של אדם מוכר ולגלות לנו פן נוסף באישיות שלו. לאו דווקא פן "אמיתי" יותר אבל שונה מזה שהידוען מעוניין להציג לתקשורת וזה הישג בפני עצמו. שי שטרן לוקח את גישת הראיון האינפנטילי ומצעיד אותה קדימה, כלומר, כמה שנים אחורה. לגיל שש בערך.

כשהוא שואל את ברוך מרזל אם הוא הרג ערבים, עצם השאלה אמורה לערער את המרואיין. הבעיה היא שמדובר בברוך מרזל, אדם שמתמחה בלזעזע אבל בעצמו לא מזדעזע בקלות. על שאלתו של שטרן הוא השיב בחיוב ("יצא לי... במלחמת לבנון הראשונה"), אבל גם כששטרן לחץ על הנקודה וניסה לברר אם מרזל הרג אזרחים ערבים, פעיל הימין סירב להתרגש והסביר בפשטות שטרם אבל הוא ערוך להרוג כל אדם שינסה לפגוע בו. אדם כמו מרזל חסין בפני השטיק של שי שטרן, לא שאלות תם ולא גיחוך יוציאו ברוך חדש מהמרזל שאנחנו מכירים. על אחרים זה עובד יופי. כששטרן מראיין ידוענים סטנדרטיים, כאלה שמורגלים לשוחח עם מראיינים בוגרים, הוא מצליח להוציא אותם משיווי משקל. ולא דווקא באופן שלילי. המבוכה של שאנן סטריט, שסירב לענות ברצינות לשאלותיו של שטרן מחשש שייצא פוץ, העבירה רגע אנושי מאוד וחרגה מהדימוי של אמן כאיש רוח עם דעה להשכיר. לעומת זאת, השיחה של שטרן עם האב פול ממנזר השתקנים (בתוכנית מוקדמת יותר בעונה), היתה לא הוגנת וטמנה פח לאדם שלא מורגל לדבר עם בני אנוש, לא כל שכן עם אנשי טלוויזיה. במרווח הזה, שבין שיחה עם נזיר שתקן למאהב המצלמות ברוך מרזל, מצוי הכוח של שי שטרן.



''אל תשאל''. קשה לכעוס על דביל תמים שכזה



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו