בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ראובן פדהצור | מהם גבולות בני הגנה

תגובות

"גבולות 1967 אינם בני הגנה", הבהיר ראש הממשלה בנימין נתניהו, בהדגישו כי עמדתו בסוגיה זו מבוססת על שיקולי ביטחון בלבד. ואולם, אין זו קביעה מקצועית אלא פוליטית. מי שטוען שצה"ל לא יוכל להגן מהקו הירוק על מדינת ישראל מול מזימותיה של המדינה הפלסטינית המפורזת, קובע למעשה שאין לו כל כוונה להגיע להסדר. כי אם אכן אי אפשר להגן על גבולות 67', היכן יעבור קו הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית שהוא כן "בר הגנה"? בקו מעלה לבונה? באריאל? או שמא צריך למתוח אותו בפרברי שכם?

במקביל הבהיר ראש הממשלה, שיהיה מוכן לוויתורים כואבים, אך הדגיש כי בהסדר העתידי ייכללו בתוך ישראל גושי ההתיישבות. בכך מעמיד נתניהו את קביעתו בעניין חוסר האפשרות להגן על קווי 67' באור בעייתי. האם יהיה קל יותר להגן על גוש אריאל ועל הפרוזדור המוביל אליו? הרי ברור שמבחינה צבאית משימת ההגנה על גוש ההתיישבות הזה מסובכת פי כמה מאשר הגנה על מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק. הוא הרי מבין היטב כי גוש אריאל לא רק שאינו תורם לביטחון, אלא יוצר בעיה ביטחונית קשה.

אך השאלה שיש לשאול את ראש הממשלה היא לאילו איומים התכוון, כשקבע שקווי יוני 1967 אינם בני הגנה. בהנחה שתנאי יסודי הוא שבכל הסדר ייקבע שהמדינה הפלסטינית תהיה מפורזת, לא ברור מהם האיומים שצה"ל לא יוכל להתמודד אתם בהיערכותו לאורך קווים אלה. הרי לא מדובר על צבא פלסטיני שאוגדותיו ינועו מערבה ויכבשו את נתניה. האיומים הרלוונטיים, שמולם יהיה צורך להיערך אם תחזור ישראל לגבולות 67', יהיו בעיקר מחבלים מתאבדים שיעשו דרכם משטח המדינה הפלסטינית אל עבר ערי ישראל. והרי בדיוק על מנת להתמודד עם אלה מוקמת גדר ההפרדה, שלדברי קצינים בכירים התבררה כיעילה. השלמת הגדר כולה, לאורך הקו הירוק, תפתור במידה רבה את סכנת המחבלים המתאבדים.

כאשר ראש הממשלה טוען שקווי 67' אינם בני הגנה הוא מסיג את הדיון ארבעה עשורים לאחור. לאחר מלחמת ששת הימים עלה נושא שינוי קו הגבול על שולחנה של ממשלת אשכול. ההנחה היתה, שקרוב הסכם עם הפלסטינים (שאמורים היו, על פי תוכנית אלון, לכונן אוטונומיה בשטח הגדה המערבית), ולפיכך יש להחליט אם ניתן לחזור אל הקו הירוק או לקבוע קו גבול חדש. לאחר לא מעט דיונים וויכוחים הוחלט שלא יצמח כל יתרון בתחום הביטחוני אם ישונה הקו.

היה זה יגאל אלון, ללא ספק מהבולטים באנשי הביטחון בממשלה, שקבע: "איני מחשיב מבחינה אסטרטגית את תיקוני הגבול בקו המערבי... "לדעתי... אין להם חשיבות אסטרטגית". ראש הממשלה לוי אשכול אימץ את העמדה הזאת והבהיר: "איני רואה שום תיקון גבול בחלק שהוא מעניין אותנו... מצד קלקיליה, מצד תל אביב, מצד טול כרם, נדמה לי שזה אינו תיקון, אלא קלקול בלבד".

ההבדל בין אז לעכשיו הוא, שאשכול התכוון באמת להגיע להסדר עם הפלסטינים (ונכשל בעיקר בשל סירובם), בעוד שנתניהו משתמש בסיסמה "גבולות 1967 אינם בני הגנה" פשוט משום שאינו רוצה באמת לחתום על הסכם עם מחמוד עבאס.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו