בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רחל אלבוים-דרור | הרצל, הארמנים ויו"ר הכנסת

תגובות

ההחלטה של יו"ר הכנסת ראובן ריבלין, לקיים דיון במליאת הכנסת על רצח העם הארמני, מתעלמת מהקשר ההיסטורי לתנועה הציונית, שאולי אינו ידוע לו. הסוגיה הארמנית העסיקה את התנועה הציונית משחר ימיה בשלהי המאה ה-19, עוד לפני הקונגרס הציוני הראשון ואף לפני ההרג ההמוני של הארמנים ב-1915.

בבסיס האסטרטגיה של חוזה הציונות, בנימין זאב הרצל, עמד הרעיון של עסקת חליפין: היהודים ישלמו את חובות הענק של האימפריה העותמנית בתמורה לקבלת ארץ ישראל והקמת מדינה יהודית עצמאית בה, בהסכמת המעצמות. הרצל עמל קשות לשכנע את הסולטן הטורקי, עבד אל-חמיד השני, לקבל את הנוסחה, אך מאמציו עלו בתוהו, בין השאר בגלל הרתיעה ממסירת ירושלים ליהודים, וכישלון הניסיון לגייס למשימה את אילי ההון היהודים.

"במקום להציע לסולטאן כסף", אמר אחד מיועציו של הרצל (שללא ספק יעץ גם לסולטן), "תן לו תמיכה פוליטית בנושא הארמני והוא יכיר לך טובה ויקבל את הצעתך, בצורה זו או אחרת". שכן, עוד קודם לאירועי 1915 מרדו הארמנים בטורקים והצדדים לחמו ופגעו זה בזה מאז שלהי המאה ה-19, כשיד הטורקים על העליונה. מדינות אירופה הנוצרית גינו את רצח הארמנים הנוצרים בידי המוסלמים. במדינות שונות הוקמו וועדי תמיכה בארמנים, וראשי המרד הארמני מצאו מקומות מפלט וחסות באירופה. מצב זה הקשה מאוד על טורקיה לקבל הלוואות מבנקים אירופיים.

הרצל קיבל את ההמלצה בהתלהבות. בעיניו, כל אמצעי שיכול לקרב את הקמתה של מדינה יהודית, היה ראוי לנסותו. וכך הוא הסכים לשמש כלי בידי הסולטן לשכנע את ראשי המרד הארמני להיכנע, תוך הבטחה שאם ייכנעו לסולטן הוא, בנדיבותו, ייענה לכמה מדרישותיהם. הסולטן קיווה כי הרצל, כעיתונאי ידוע, יצליח לשנות את הדימוי השלילי של האימפריה העותמנית, והרצל אכן פעל להציג את טורקיה כמדינה הומנית שפועלת בלית ברירה, ואת עצמו כמתווך למען השלום. הוא יצר קשרים וקיים מפגשים סודיים עם המורדים הארמנים, שלא האמינו בכנותו של הרצל או בהבטחות הסולטן, וכן פעל בצינורות הדיפלומטיים של אירופה, שהכיר היטב.

כדרכו, הרצל לא התייעץ עם ראשי התנועה הציונית, ופעילותו זו לא נדונה בשום פורום. הדבר היה קל, שכן באותה תקופה עדיין לא התמסדה התנועה ולא נקבעו המבנה שלה ודרכי ארגונה. כדרכו, הרצל שמר על כל פעולותיו בסוד, אולם הוא נזקק לעזרה ופנה למקס נורדאו, שיתגייס גם הוא למשימה. נורדאו הגיב במברק בן מלה אחת: "לא".

בלהיטותו לקבל מן הטורקים את הצ'רטר הנכסף על ארץ ישראל, הצהיר הרצל בפומבי לאחר שהחלו להתקיים הקונגרסים הציוניים השנתיים, כי התנועה הציונית מביעה את הערכתה ותודתה לסולטן הטורקי, למרות התנגדותם של כמה נציגים. בראש המתנגדים עמד ברנרד לזאר, שראה בתמיכה של הרצל בסולטן, ההורג בארמנים, בגידה בערכי הציונות. לזאר, אינטלקטואל יהודי צרפתי, איש השמאל, עיתונאי ומבקר ספרות ידוע, מראשוני הלוחמים נגד משפט דרייפוס ומתומכי הארמנים, לא יכול היה להשלים עם פעולתו של הרצל ובכעסו התפטר מן הוועד הפועל הציוני, נטש את התנועה ופירסם מכתב פומבי להרצל שבו מתח ביקורת חריפה על המדיניות הציונית.

כיצד יכולים המתיימרים להיות נציגי העם העתיק שההיסטוריה שלו כתובה בדם, שאל, להושיט ידם בברכה למרצחים, ואיש מצירי הקונגרס לא קם למחות. הרצל הצטער צער רב על עזיבתו של לזאר, והפציר בו להישאר, שכן העריך את האיש ואת כושרו לגייס את האליטות האינטלקטואליות של יהודי צרפת לתנועה, אך לשווא.

הדרמה הזאת של הרצל, ששירת את השלטון הטורקי והכפיף שיקולים הומניטריים לאידיאל המדינה היהודית, ממחישה את ההתנגשות בין יעדים פוליטיים לעקרונות המוסר. דילמות טרגיות כאלה חוזרות לפתחה של מדינת ישראל, ושל מדינות אחרות, כגלומות במושג של "היגיון המדינה". הן ההחלטה רבת השנים שלא להכיר בפומבי ברצח העם של הארמנים, והן ההחלטה של יו"ר הכנסת ריבלין לקיים דיון בכנסת בנושא, משקפות התלבטות בין ערכים הומניים לבין ערכים מדיניים, כלכליים וביטחוניים.

לבטים אלה מושפעים בראש ובראשונה ממצב היחסים עם טורקיה. היחסים עם מדינה זו הן תקופה העותמנית והן כיום, בנויים לתוך מיקומה הגיאו-פוליטי של ישראל - ומכאן ההכרח לאזן שיקולים ערכיים עקרוניים, עם צרכים ריאל-פוליטיים, וההכרח הממשיך להעמיד בפנינו סוגיות מוסריות קשות שאסור להתעלם מהן.

הכותבת היא פרופסור אמריטוס באוניברסיטה העברית בירושלים



הסולטן עבד אל-חמיד השני, 1908. אינטרסים לפני מוסר



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו