בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | דבר נבלה כדבר תורה

תגובות

גשו עכשיו אל המחשב וצפו בסרטון האימה שהופץ ברשת כמזכרת מיום ירושלים (youtube yom yeru 2011). לא קומץ, מאות צעירים מסוממי-לאומנות קשה מניפים דגלי כחול-לבן, יהיה לכם שחור בעיניים: "מוות לערבים, מוות לשמאלנים", "ייבנה המקדש, יישרף המסגד", "כהנא חי, מוחמד מת", "איטבח אל-ערב". כך הם מעלים את ירושלים על ראש סירחתם; שתדבק לשונם לחיכם.

בעוד הכרתי והפלתי משתולל בחוצות ירושלים, אספסוף אחר מתכנס בישיבת מרכז הרב, במעמד שמואל אליהו מצפת ודב ליאור מחברון: זה תובע לטהר את המחנה מערבים, וזה סומך את ידו על ספר הדרכה לג'נוסייד, מטיף לסרבנות ומסרב לבוא לחקירת משטרה. כל דבר נבלה נחשב היום לדבר תורה, ועל שולחן הממשלה מונחת כעת הצעת חוק המתירה הסתה לרבנים, להם בלבד. וגם ח"כ מיכאל בן-ארי (ארי במלעיל) בין הקרואים.

האורח הוא ראש הממשלה, שאו שערים ראשיכם: "אני רואה בכם סיירת של תורה", מחניף מלך הכבוד, הקלון. עכשיו גם לתורה יש סיירת משלה.

יום ירושלים יוצא, ונכנס חג השבועות, שאותו אהבתי מכל החגים בזכות חנו וחסדו. זה זמן מתן תורתנו - תורת חיים נתתי לכם - אך לא זה מה שקיבלנו מאז נבלעה ישראל בארץ-ישראל, ולא נודע כי באה אל קרבה.

גם שר החינוך חי לו בספר יהושע, כאילו אין ספרים אחרים; כאילו אין בנים, ורק אבות ישנם. מכל טיולי הארץ בחר להצטרף לביקור תלמידים ראשון במערת המכפלה במסגרת תוכניתו ל"ביקורים בארץ האבות". לפני חודשים ספורים איים על מנהל בפיטורים משום שהציע למורים סיור בין המחסומים. אבל מה שמותר לקיסר, אסור ליתוש שבאוזן.

כמורה לאזרחות לעת מצוא הוא בוודאי מסביר להם שם, לתלמידים, איך קם היישוב היהודי בקרית-ארבע-היא-חברון בקנוניה נגד ממשלה; איך מרביצים כאן לחיילים ולשוטרים ויורקים על שכנים; איך עולים אנשי המערה לקברו של רוצח יהודי, מקדשים את שם גולדשטיין ברבים; ואיך הסמיכה אותנו תורה מסיני לנשל, לגרש, לאטום בתים; ולמה כיכר השוק המקומית ריקה.

לזכותו של חג השבועות עומדת המגילה היפה שלו. לפעמים אני תוהה, איך הצליחה רות להיתחב אל ספר הספרים, אולי שיר השירים פילס לה את הדרך. היום זה לא היה יכול לקרות, במשרד החינוך ובמרכז הרב לא היו מסכימים; ובמשרד התרבות היתה נפסלת מועמדותה ל"פרס היצירה הציונית".

רק זה עוד חסר לנו, שגויה גמורה - מואבייה, בנוסף לכל הצרות - תינשא למחלון אחד, שאף על פי שירד - ישראל הוא; ובאיזו זכות היא נטפלת לנעמי - אשה בריאה בסך הכל, שאינה זקוקה לפיליפינית צמודה - ולימים מפתה עוד גבר יהודי עשיר, כדי להישאר בלי היתר מדרבנן ובלי גיור לחומרה; ואיך קרה, ש"כל העם" שמחים ותומכים, ובלי מתנגדים. הרי כבר אז יכלו לגרש אותה כעובדת זרה בחקלאות, שהסתננה ארצה בהצהרה מפוקפקת. ולנין שלה, לדוד, לא היו מותירים סיכוי להיוולד, ואחר כך להימשח למלך.

לקראת החג טילפנתי לבית הספר ביאליק רוגוזין וביקשתי לדבר עם רותי. היא בת 11, לומדת בכיתה ו', ההורים שלה מגאנה, עובדים בניקיון. אל תראו אותם, את אמא ואבא, שהם תמימים: לא במקרה בחרו לבתם את שמה - רותי, דווקא רות - כדי להזכיר ולהכאיב לנו נשכחות.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו