בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יאיר שלג | הבריחה אל היהדות

תגובות

בעשרות אתרים ברחבי הארץ יתקיים הערב "תיקון ליל שבועות" שלא ברוחו המקורית. מה שהיה עד לפני כעשור וחצי אירוע המוגבל לבתי כנסת אורתודוקסיים - שיעורים בסוגיות הלכתיות אזוטריות (לאשכנזים), או קריאה של מאות קטעים המייצגים את מגוון המקורות המסורתיים (לספרדים) - נהפך לאירוע המתקיים בלב ישראל החילונית: לילה של דיונים אינטלקטואליים בסוגיות חברתיות ותרבותיות, לצד סרטים והופעות. אפילו בציונות הדתית השתנה, במקרים רבים, הסגנון לכיוון של הרצאות אקדמיות ופילוסופיות יותר.

ה"תיקונים" הללו הם רק אחת הדוגמאות לעיסוק ביהדות השוטף את החברה הישראלית בשני העשורים האחרונים: בתי מדרש וחוגים לפרשת שבוע, קהילות תפילה חילוניות לצד לימודי קבלה ומסעות לאומן. בולטת במיוחד העובדה, שארגונים העוסקים במגוון של תחומים רואים לנכון להתבסס על מקורות היהדות, וכך יש כיום ארגוני פסיכולוגיה יהודית, אקולוגיה יהודית, קואוצ'ינג יהודי, ואפילו אמנויות לחימה ומדיטציה יהודיות.

כל אלה הם ביסודם תופעה מבורכת, המעידה על סוף עידן המרד הציוני-הישראלי ביהדות, לטובת יצירת סינתזה בין הטוב שבזהות העברית-הישראלית (חזרה אל המציאות ההיסטורית והתמודדות אתה, פיכחון ריאליסטי, פתיחות לעולם) לבין הטוב שבזהות היהודית (עומק ואופק רוחני; הצבת רף ערכי, שיש לו ביטוי מעשי-הלכתי, גבוה). הנוכחות של אלפי שנות מסורת ותרבות יהודית בד-נ-א שלנו לא היתה יכולה לאפשר התנתקות מהן לאורך זמן, ולמען האמת - האופק הרוחני והאתי שהיהדות מציעה חיוני במיוחד בעולם פוסט-מודרני, שאיבד את עוגניו הערכיים החלופיים, אלה המזוהים עם אידיאולוגיות אנושיות.

לא במקרה באה פריחת הדת בעולם כולו על רקע צמיחת הפוסט-מודרניזם (הן כפילוסופיה, ובעיקר כתופעה חברתית). כאשר השיח הפילוסופי הדומיננטי מבקש לגזול מבני אדם את האמון בכל ערך אנושי, וכאשר התהליכים החברתיים משדרים נטישת אחריות לטובת "איש לגורלו", אין פלא שרבים כל כך, שבכל זאת מבקשים עוגן, מצפן וזהות בעולם כאוטי, פונים אל הדת - ברוח האמרה "אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים".

אבל גם מי שרואה בתהליך החזרה ליהדות ברכה גדולה, אסור לו להתעלם מהסכנה הטמונה בצדו - במיוחד משום שאין זו רק בגדר סכנה תיאורטית, אלא היא הולכת ומתממשת לנגד עינינו. הכוונה היא לאפשרות, שהחזרה ליהדות לא תהיה בבחינת שילוב בינה לבין העבריות והישראליות, אלא קריאת תיגר ונתק בין הזהויות; שחוליי הישראליות - שלמעשה אינם מהותיים לתפישתה המקורית, אלא נובעים מהנכונות להתפתות לחוליי התרבות המערבית - ישמשו תירוץ לקריאת תיגר כוללת נגדה, גם על הטוב והחיוני שבה.

לסכנה הזאת שלושה אופני ביטוי, ושלושתם מתרחשים בפועל: האחד מתבטא ב"רוחניות" התלושה במכוון מהמציאות ואף בזה לה. זהו סוג קוסם במיוחד (דווקא בגלל ניחוחו הרוחני) של אסקפיזם; מין ניו אייג' יהודי בגרסה מוקצנת, שבה הרוחניות אינה תבלין חיוני לחיים, אלא נהפכת לחיים עצמם.

הסוג השני הוא בגדר החמצה יותר מאשר סכנה. הכוונה לאנשים היוצרים מידור בין הסיפוק האינטלקטואלי והרוחני שמעניק להם העיסוק ביהדות לבין המצב התרבותי והרוחני של כלל החברה הישראלית. ההזניה התרבותית, שיכולה להיות מסומלת בקוד "תרבות ערוץ 2", מסוכנת לעתיד החברה לא פחות מהסכנה האקולוגית ומהפערים הכלכליים, שכנגדם יוצאים רבים, והיא דורשת פעולה אקטיבית נגדה, כשם שארגונים אקולוגיים וחברתיים פועלים בתחומם. מי כמו אנשי בתי המדרש החדשים ראויים ויכולים להניף את נס המרד; אבל בפועל, במקום שבתי המדרש ייהפכו למנוף לשינוי פני החברה הם נהפכים בעיקר למקום מפלט מן החברה.

הסכנה השלישית היא החמורה ביותר. הכוונה היא לאיום הפונדמנטליסטי, שאיננו התעלמות מן המציאות, אלא ניסיון לאכוף עליה סדר יום חלופי, שמעצביו משוכנעים, כי מעצם היותו מזוהה עם היהדות הריהו בוודאי "רוחני". בפועל, בשם דחייה גורפת וכוללת של תרבות ההווה, מתעלם סדר היום הזה גם מהצרכים הממשיים של בני אדם בזמננו, ועוד יותר מהפנים החיוביים והחשובים של התרבות המודרנית, בעיקר הפן ההומניסטי שלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו