בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קרני אלדד | הסכנה הבדווית

תגובות

בשנים 1971-1979 יכלו הבדווים בנגב להגיש תביעות בעלות על קרקע. 3,000 מהם דרשו בעלות על כל השטחים שבהם רעו אי פעם, תביעות המסתכמות במיליון דונם. מאז הם יוצאים ובאים בבתי המשפט, אך אף לא אחת מאותן תביעות בעלות אינה מתקבלת, כי אפילו בית המשפט רואה שאין להן ביסוס.

בימים האחרונים עלו לדיון ציבורי המלצות צוות היישום למסקנות דו"ח השופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג לסוגיית ההתיישבות הבדווית בנגב, הצפויות לעלות להחלטה בישיבת הממשלה בקרוב. משמעות התוכנית הזאת היא ויתור דה-פקטו על הנגב.

הבעיה החמורה ביותר היא האקסיומה העומדת בבסיס מדיניות ממשלות ישראל ביחס לבדווים בנגב, האומרת בפשטות: יש להם זכות על הקרקע. אף שבתי המשפט דוחים טענה זו שוב ושוב. אף שהבדווי, לפי מה שלמדוני רבותי, הוא רועה נודד ואין לו קרקע, מדינת ישראל נמצאת כיום במשא ומתן על היקף הקרקע שתינתן לפורעי חוק אלה, המשתלטים על קרקעות לא להם, וכן על היקף הפיצויים על קרקעות ש"יוחזרו" (!) למדינה. זאת ממש התאבדות מצד המדינה.

עוד אבסורד שהמדינה מקבלת הוא, שהגיוני הוא ש-11 אלף בדווים יתבעו מיליון דונם; כלומר, עשירית מהשטחים המוקצים לצרכים אזרחיים במדינה. זה לא נגמר בזה: מה שמכונה "הפזורה הבדווית" מונה כ-70 אלף איש. חלקם יידרשו לעבור לגור ביישובים קיימים, לחלקם ייבנו יישובים חדשים. הקרקע ליישובים אלה אינה חלק ממיליון הדונם שמדובר בהם, אלא 40 אלף דונם נוספים. בתוכנית הזאת אין כמובן תכנון להקמת אף לא יישוב יהודי אחד חדש בנגב.

הנגב כיום נחלק לשניים - מרכז-מזרח הנגב, "המשולש" בין באר שבע, ערד ודימונה, ומערב הנגב, השטח שממערב לכביש 40. את מזרח הנגב איבדנו כבר. הבדווים עושים בו כבשלהם. מס הכנסה אינו נכנס לשם, גם לא ביטוח לאומי ולא שוטרי תנועה וסיור. מדינת ישראל איבדה את הריבונות בשטח. גולדברג התעקש ש"לא יינתנו תמורות בקרקע במערב הנגב". החלטה זו התמסמסה בידי אהוד פראוור, ראש האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה והממונה על יישום הדו"ח. העובדה הפשוטה היא, שאם פועלים על פי התוכנית, אין די קרקע במזרח הנגב וניאלץ "לפצות" את הבדווים גם במערב.

אם כך, למה אין מפנים את פורעי החוק האלה מהמאחזים הבלתי חוקיים שלהם? בגלל אקסיומה נוספת, האומרת שהם לא יסכימו להתפנות. אותה יד שגירשה יהודים שישבו בגוש קטיף בזכות ואישור, אותה יד המכה נערים בגבעות - לא יתאפשר לה לפנות בדווים שהשתלטו על שטח "כי הם לא יסכימו"?!

אבל כאן אני נוטה להסכים דווקא עם הנחת היסוד הזאת. הם באמת לא יסכימו. הם לא יוותרו על מילימטר, ולכן התוכנית הזאת, שבה הבדווים אמורים "לוותר" על 50% מהשטחים שעליהם השתלטו, נדונה מראש לכישלון. הפזורה התרגלה למה שממשלות ישראל הרגילו אותה. אם בתחילה אמרו להם שלא מגיע להם כלום, ואחר כך אמרו שהם זכאים ל-20%, והיום כבר מוכנים לוותר על 50%, יישב לו הבדווי באוהל, ישתה קפה ויחכה. עוד עשרים שנה הוא יקבל 100%. יש לו זמן ויש לו סבלנות ויש לו עקרונות.

חלק מהבעיה הוא, שהצלחנו להפחיד את עצמנו. מזרח הנגב נהפך למקום בלי חוק, מקום מסוכן באמת. אבל אפשר להשליט שם חוק וסדר, כפי שהראה המפכ"ל בתפקידו הקודם, כשהרס מסגד ברהט, כשהכניס כוחות שב"כ וכשביצע מעצרים.

יכול להיות בנגב חוק. יכולה להיות שם ריבונות. זה עניין של סדר עדיפויות, נחישות ורצון. שנתיים אחרי שתהיה שם אכיפה, נוכל לדבר על הסדר. רק אז נדע שהבדווים יכבדו אותו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו