בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ארי שביט | אזעקת דגן

תגובות

תחושת הבטן שלי: מאיר דגן טועה בעניין איראן. במשך שלוש שנים היה מתח רב בקהילה הבינלאומית בנוגע לאפשרות שישראל תתקוף במפתיע באיראן. אבל דווקא בשנה האחרונה המתח ירד. ההצלחה של המאבק החשאי באיראן וההצלחה של הסנקציות הכלכליות נגד איראן הרחיקו את שעת האמת. בנימין נתניהו ואהוד ברק אינם מטורפים כפי שנוטים להציגם. משה בוגי יעלון, בני בגין ודן מרידור עומדים על המשמר. אין ראיות של ממש לכך שהמתקפה על הגרעין האיראני בפתח. יכול להיות שנופתע, יכול להיות שמוליכים אותנו שולל. אבל נכון לעכשיו, הרושם הוא שטרם אזל הזמן שאותו הרוויח דגן מול איראן. לצמרת הישראלית חשוב מאוד שאופציה צבאית אמיתית ומרתיעה תהיה על השולחן, אבל היא אינה מתכוונת לעשות באופציה הזאת שימוש נמהר.

תחושת הבטן שלי: דגן צודק לחלוטין בעניין הפלסטיני. מה שאנחנו רואים היום לנגד עינינו איננו רק שיתוק מדיני ישראלי. מה שאנחנו רואים הוא תבוסה מדינית ישראלית. בבונקר בירושלים עדיין לא מבינים זאת, אבל מחמוד עבאס הכה את בנימין נתניהו שוק על ירך. ראש הרשות הפלסטינית הוביל את ראש ממשלת ישראל בקוראליס אל התהום. תחילה הוא הוציא מהמשוואה הישראלית-הפלסטינית את הטרור ובכך גרף אהדה בינלאומית סוחפת. אחר כך הוא תימרן את ישראל אל חזית ההתנחלויות, שבה אין לה כל סיכוי. לבסוף הוא העביר את המערכה מתחום המו"מ אל תחום האו"ם.

כך, בשלושה מהלכים מבריקים, עבאס כפה על נתניהו מט-מדינאים. הוא ניצל את חוסר היוזמה של ישראל כדי לדחוק את ישראל אל הקיר. בניגוד לנתניהו, דגן קורא את המפה היטב. הוא מבין שלא ניתן להגיע לשלום כולל מיד. הוא מבין שאי אפשר לנהל משא ומתן עם ממשלת פתח-חמאס. ברור לו שאסור לישראל להתפשר בעניין הפליטים, ואסור לה לסגת לגבול 1967 ללא שלום. ואולם, דגן מבין שלא ייתכן שישראל תשניא את עצמה על ארצות הברית, על אירופה ועל המתונים הערבים. דגן מבין, שישראל צריכה לשנות את מערכת יחסיה עם הפלסטינים. דגן חושב, שחיוני לצאת מיד ביוזמת שלום ישראלית מציאותית.

כאשר מאיר דגן דיבר אתי באוניברסיטת תל אביב לפני שבוע, הוא הזכיר את התוכנית הסעודית ובכך משך אש. אבל האמת היא שהתוכנית הסעודית לא קיימת עוד, מכיוון שהוחלפה ביוזמה הערבית שאותה דגן פוסל. כך שהרעיון המדיני היצירתי של ראש המוסד לשעבר הוא אחר: להכיר במדינה הפלסטינית, ובלבד שהיא לא תהיה בגבולות 1967.

דגן מאמין, שאם סוגיית המדינה תופרד מסוגיית הגבול ייווצר מצב דו-מדינתי שישרת גם את הפלסטינים וגם את הישראלים. המשא ומתן ששתי המדינות תנהלנה - בעזרת הסעודים - הוא שיקבע כעבור זמן את גבולן. ואולם, כבר בשלב ראשון על ישראל יהיה להעביר לידי הפלסטינים שטחים נרחבים בגדה המערבית בלי לפנות התנחלויות. כך הם יוכלו לבסס מדינה בגבולות זמניים שלא תסכן את ישראל. כך תימנע ההתלקחות המדינית-הביטחונית של ספטמבר. כך יובטח שלא נחזור על הטעויות הטרגיות שעשינו לפני מלחמת יום הכיפורים.

הביקורת שנשמעה על דבריו של דגן בנושא האיראני מובנת. דגן שיבש את מדיניות העמימות, שחק את ההרתעה והציף נושאים שהשתיקה יפה להם. הוא עשה זאת בשל דאגה אמיתית לעתיד ישראל ובשל מניעים פטריוטיים נאצלים - ואולם הוא פעל שלא לפי הנוהל. אפשר להבין את אלה שאותם קומם.

לעומת זאת, דבריו של דגן בנושא הפלסטיני היו אמיצים ונכונים וללא דופי. הם היו חייבים להיאמר. בנושא המדיני ראש המוסד לשעבר לא פגע בביטחון המדינה אלא בא לעורר את המדינה. אזעקת דגן והרעיון המדיני של דגן חייבים להעיר אותנו מהתרדמת ולחולל תפנית מיידית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו