בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | זה נוער זה? זה בררה

"טקס פרסי הקולנוע של אם-טי-וי", אם-טי-וי, יום שני, 20:00

תגובות

אני זוכר טוב מאוד את טקס פרסי הקולנוע הראשון של אם-טי-וי. הסרט "שליחות קטלנית 2" גרף את כל הפרסים החשובים (כולל השחקן הטוב לארנולד שוורצנגר), הרוצח הסדרתי מסרטי "יום שישי ה-13" זכה בפסלון על מפעל חיים, ואני חשבתי שמדובר באירוע הכי קול בעולם. מאז עברו 19 שנה, הטקס ואני התרחקנו. קודם כל אני הזדקנתי, והטקס, כמו חיילות יפות בתחנות אוטובוס, נשאר צעיר. משהו כבר לא כל כך קול באינטראקציה שלי אתו, אנחנו לא משדרים על אותו גל. מעבר לעובדה שהזקנתי עד כדי שימוש בביטוי "לשדר על אותו גל", אין לי ספק שהטקס עבר תהליך הפוך. הוא התרחק ממני. היום הוא אינפנטילי ומקושקש מתמיד.

מצפייה השבוע בטקס של 2011 (ששודר בחג בתרגום לעברית), בולט בעיקר המאמץ של רוב המשתתפים להיראות פרועים ובועטים. אם יש משהו שהמושג "קול" לא סובל זה את הניסיון להיות קול. מרוב השתדלות להצטייר כחצופים ומרדנים חוללו מגישי וזוכי הפרסים בעיקר מבוכה וסרבול. הרבה מאוד מלים גסות נאמרו בטקס אבל אף אחת מהן לא הושמעה באוזני הצופים בבית. את כל נגזרות השורש פ.א.ק מיסך הצנזור באמצעות צפצוף צורמני שהציק לכל אורך הטקס. בעברית אגב, תורגם הצפצוף כך: "%@*#**&". אבל לא רק המלה המפורשת צונזרה. כשג'סטין טימברלייק חפן את שדיה של מילה קוניס (מעל החולצה כמובן), התקרבה המצלמה לקלוז אפ על פניהם של השניים כדי שחלילה לא נוכל לראות איפה הידיים שלו. כמו כן בהמשך רוטש צילום של שני כלבי בולדוג מתעלסים וגם סצינה מתוך הסרט "ברבור שחור", בו מקלפת נטלי פורטמן פיסה מבוהנה. כנראה שמישהו חשש שהצופים רכי הלב והשנים לא יוכלו לעמוד במראות האלו. אם כן, מסתבר שוב שקוד הייז, אותו מסמך מושמץ שהטיל צנזורה מוסרנית על הוליווד ובוטל בשנת 1968, חי וקיים.

מלאכת הצפייה בטקס דמתה למשחק חשיבה, שבו צריך להשלים את החסר בין הצפצופים וריטושי הצנזורה ולנחש על מה בעצם היתה הבדיחה. נחשו מה, הבדיחה היתה על חשבוננו. כי למשתתפי הטקס לא היה אכפת מהצופים ומהחוויה הלא מספקת שהם קיבלו בבית. הם טיפסו וירדו מהבמה כשהם מצחקקים ומגחכים מהבדיחות הגרועות והגסות שלהם ונראו כמו פרסומת אפקטיבית נגד שימוש בסמים. רוברט פאטינסון, כוכב סרטי "דמדומים" שהופיע בטקס כחמש פעמים, נראה כמי שסובל מטמטום כרוני או התמכרות קשה לגז מזגנים. אין לי בעיה עם זה, אני לא אמא שלו ולא הסוכן שלו אבל זה לא מראה נעים לעין. הטקס היה רשלני, מבולבל, חסר מיקוד ובעיקר חגג את ה"מופרעות" של עצמו. מופרעות שנראתה מגוחכת במיוחד כשהצנזור סידר לצופה חוויה סטרילית וחסרת אופי.



''טקס פרסי הקולנוע של אם-טי-וי''. הבדיחה על חשבוננו



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו