בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

נחמיה שטרסלר | אוטובוס ושמו פשלה

תגובות

אין ויכוח על כך, שהמחדל הכלכלי-החברתי הגדול ביותר של ממשלות ישראל לדורותיהן הוא מחדל התחבורה הציבורית בגוש דן. אין מדינה מערבית אחת, ואף לא מדינה קומוניסטית לשעבר, שרמת התחבורה הציבורית בה כה מפגרת ומתסכלת כמו בישראל.

אין בעולם מטרופולין, בעלת מספר תושבים ונפח פעילות כמו גוש דן, שאין לה רכבת תחתית או רכבת קלה. ואין שירות מזלזל יותר ולא אכפתי יותר מזה שמספק מונופול דן לאזרחים המסכנים התלויים בו: קשישים, נוער, עולים חדשים - וכל אזרח שבוי אחר שפשוט לא יכול לרכוש רכב.

משפחות רבות שלא מסוגלות לגמור את החודש נאלצות לרכוש מכונית רק כדי להגיע לעבודה בזמן, ואז מחירי הדלק הגבוהים פוגעים בהם קשות. זה מחדל שעולה מיליארדים מדי שנה; בפקקים אינסופיים, בבזבוז דלק, בתאונות דרכים, בעצבים מרוטים, ובפגיעה באיכות הסביבה.

רק אצלנו אדם נקלע למצב של חוסר אונים מוחלט כאשר הוא מגיע לתחנת האוטובוס. זמן ההגעה של האוטובוס הוא נעלם גדול. חברת "דן" לא מתחייבת לכלום. היא לא מפרסמת (ברוב התחנות) כל אינפורמציה על מהלך הקווים או זמן ההגעה של האוטובוס. כי למה לה? דן הוא הרי מונופול שמקבל סובסידיות אדירות מהמדינה, ומצדו אתה יכול ללכת ברגל.

כאשר האוטובוס כבר מגיע לתחנה, הוא כה עמוס, עד שהוא לא עוצר. ואם הוא מואיל לעצור, הרי שאז האזרחים המתוסכלים מתגודדים מול דלת הנהג וצועקים: "מגיע לשוק? מגיע לעזריאלי? מגיע לאוניברסיטה?", כי אין בתחנה אינפורמציה ראויה על מהלך הקו.

את המחדלים הללו היה צריך שר התחבורה ישראל כץ לפתור כבר מזמן. אמנם המונופולים דן ואגד אינם לקוחות קלים, אך עובדה היא שהשירות של דן הולך ומורע במשך השנים, ואחוז המשתמשים בתחבורה ציבורית הולך ויורד. עכשיו הוא עומד על 18% בלבד מכלל המשתמשים בדרך. כי רק מי שממש אין לו ברירה נוסע אצלנו בתחבורה ציבורית.

ב-1 ביולי הקרוב מתכנן כץ להוציא לדרך רפורמה במפת קווי האוטובוס. מדובר בהכנסת שיטה שבה יחולקו הקווים לשני סוגים: קווים עורקיים שינועו בתדירות גבוהה בדרכים הראשיות, וקווים שכונתיים שיזינו את הקווים העורקיים. הנוסע ירכוש "כרטיס חכם" שיהיה טוב ל-90 דקות, ובמקום לנסוע בקו אחד ארוך ומפותל, הוא ישתמש בשני קווים. כמו כן יוגדלו מספר הנתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית בלבד, ותוגבר האכיפה המשטרתית נגד מכוניות פרטיות שייסעו בנתיב.

זה נשמע טוב, אך הציבור לא כל כך מאמין וההתמרמרות גואה. החשש הוא מירידה נוספת באיכות השירות (הנמוכה בלאו הכי), כי מספר הקווים יירד מ-82 ל-59 בלבד. קו 45, למשל, מתל השומר דרך גבעתיים לאוניברסיטת תל אביב - יבוטל - והסטודנטים מוחים. על כך עונה כץ שתדירות הקווים תעלה משמעותית, ולכן זמן הנסיעה הכולל יירד. עובדה היא שהסובסידיה לתחבורה הציבורית עולה ב-50 מיליון שקל כדי לאפשר זאת.

אבל החשש של האזרחים מוצדק. ראשית, ביטול קווים ידרוש הליכה ארוכה יותר לתחנות, והצורך להשתמש בשני אוטובוסים מרמז דווקא על הארכת זמן הנסיעה. ושנית, כל עוד מונופול דן לא מתחייב להגיע בזמן מסוים לתחנה, כל עוד לא יהיו בתחנות מפות עם התוואי המדויק, וכל עוד לא יהיו צגים אלקטרוניים שיבשרו מתי מגיע האוטובוס - לא תיפתר הבעיה המרכזית: חוסר אמינות, אי-ודאות ושירות גרוע. הרי הדבר הכי חשוב לנוסע הוא אמינות ודייקנות. הוא רוצה לדעת כמה זמן בדיוק עליו לחכות עד האוטובוס הבא, ומתי יגיע ליעדו.

המבחן של כץ ב-1 ביולי יהיה פשוט: האם האוטובוסים ימשיכו לשמש רק את אלה שאין להם ברירה, או שהרפורמה תביא לכך שהציבור הרחב יתחיל להשתמש באוטובוסים. הרי רכבת תחתית אין לנו בכל מקרה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו