בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי שריד | אולמרט מעיד על עצמו

תגובות

אני מאמין לאהוד אולמרט בעדותו: "זה המאבק שלי על חיי", אמר. דברים שיוצאים מן הלב, ורק לב של אבן לא יכניס אותם. אין זאת הפעם הראשונה בחייו, שעל חייו הוא נאבק. שבע עמד ליפול, וקם. אין איש בארץ, שחזהו מעוטר יותר באותות של זיכוי.

גם האוברדרפט בבנק אינו חדש. תמיד התקשה לגמור את החודש, ונזקק להשלמת הכנסה. לכן, בעודנו עול ימים, נעזר בהלוואה שלא-על-מנת-להחזיר בהקדם - בסך 50,000 דולר - שהיתה גם נטולת ריבית. אלה הם חייה של משפחה ישראלית קשת יום וברוכת ילדים. בוודאי ישכילו השופטים להתחשב במצבה המיוחד. כבר היו תקדימים מעולם, שהדין לא נקב בגלל המצב.

לימים היה נדמה שהמצב הוטב. המשפחה הצליחה לרכוש נכסי דלא ניידי ואף לצבור כמה חפצי ערך. זאת היתה הטבה לרעה. מרוב לחץ ופרך, שוב נקלע אבי המשפחה למצוקה בשל חשבוניות כוזבות. שלושה משותפיו למעל הורשעו בדין, הוא לבדו זוכה בנזיפה. בית המשפט האמין לו, שלא שם לב; גם אני מאמין. שוב ושוב נמלט בעור שיניו, אך לא השחית זמן איכות כדי להציל את עור הפיל שלו. אשרי האיש שלא ישב יום אחד, וכל אשר יעשה יצליח.

משביקש להתרחק מצרותיו, מבית, התחיל נוסע בכל העולם - כ-300 נסיעות, למניינו. אבל גם בשחקים ובמרחקים לא מצא מנוח, לפי עדותו, הוא אפילו סבל. לכן, שב תמיד מסבלותיו לקראת ההמראה הבאה, כמו רבצה עליו קללת הנדודים היהודיים.

מה עוד תבקשי ממנו מכורה: "שירים יד ברחוב עד שיגיע הטקסי הצהוב"? "שיישב על מיטה עם אנשים שבאים אליו למלון"? "שיבדוק במחשבון אישי מי שילם ואיך שילם"? מה כל השטויות האלה, והאם אין גבול לקנטרנות ולקרתנות.

פרקליט המדינה, מבקר המדינה, מפכ"ל המשטרה והתקשורת - האם לא עברו את הגבול הזה? מכל נרדפי ארץ - ארץ המרדפים - משה קצב כילד חוץ, אביגדור ליברמן כעולה מרוסיה, אריה דרעי ושלמה בניזרי כדתיים-מזרחים, אברהם הירשזון כסתם אשכנזי שמן, חיים רמון כדורך-על-יבלות - לא היה נרדף כאולמרט. עומדות היו רגליו בשערי שלום, פתאום שמו לו רגל והמעידו את הכל. אפילו "אנשי העסקים הם מיעוט נרדף בישראל", כפי שהיטיב לנסח באחרונה אחד העשוקים, המשתכר ומבכה שני מיליון שקל בחודש; הכינו את המטפחות.

אני דווקא מאמין לאולמרט, שהוא לא עסק כלל ב"כל הבוכהלטריה הקטנה - כמה עלה, כמה לא עלה". כמי שהתהלך עם גדולים ובגדולות, הוא לא פרט את האשראי הציבורי שלו למעות קטנות, ואת חייו - לימי קטנות. ואם נחשפת עכשיו פה ושם בוכהלטריה כפולה ומשולשת, הוא עצמו נחשף אליה לראשונה - "אני באמת הופתעתי", העיד.

"בעיניים עצומות" סמך על קרובים ומקורבים, והם הכשילו אותו; ייתכן, יש אפשרות כזאת. אין לו בעיה לקחת אחריות על עצמו, בתנאי שאת האשמה יאפשרו לו להטיל על אחרים.

אבל "האחרים" לעולם אינם אשמים. הם בסך הכל מתנהלים על פי רוח המנהל, שאת אורחו ורבעו הם מכירים, ממנו הם רואים ומבינים ומתכוונים. בעט פשוט או יקר, היתה הדוגמה האישית אמורה לשרטט להם את גבולות האסור והמותר. את השרטוט הזה חיפשה המשטרה בבית ובלשכה, ולא מצאה לפי שעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו