בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

זאב שטרנהל | בשורת החורבן של נתניהו

תגובות

בין המשימות שהציב לעצמו הימין הישראלי - החשובה ביותר היא מחיקת המעמד המכונן של מלחמת הקוממיות. אכן, אם המלחמה שבה נפל 1% מהאוכלוסייה ושבעקבותיה הוקמה המדינה לא היתה אלא תחנה אחת ברצף המלחמתי שבו נכבשה הארץ מתחילת הציונות ועד היום - באמת אין שום מעמד ייחודי לשתי תוצאותיה המרכזיות: יצירת מושג האזרחות ושרטוט קווי הגבול של המדינה החדשה. לעומת זאת, אם רואים בהקמת המדינה קו פרשת מים בתולדות הלאומיות היהודית, הן בשל העובדה שנוצר לראשונה בתולדות הציונות מושג פוליטי-משפטי חדש, מושג האזרחות, והן משום שלראשונה נחתמו לישות החדשה גבולות גיאו-פוליטיים - הגיע הקץ למבצע כיבוש הארץ. כאן טמונה, בעיני הימין, הסכנה הקיומית האמיתית.

ואמנם, הימין רואה בהכרה במציאות שנוצרה ב-1949 את האויב הגדול של הציונות. לפי תפישתו, הציונות חייבת להיות תנועה בהתהוות מתמדת, הנשענת על היכולת היהודית להשליט את רצונה על סביבתה. לכן הדינמיקה של הלאומיות הכובשת אינה יכולה להכיר בשום מצב שנוצר באיזשהו פרק זמן ברצף ההיסטורי כבמצב סופי.

מכאן נובעת, כמובן, התפישה שאין שום קדושה בקו הירוק, וההתנחלות בשטחים שנכבשו ב-1967 לגיטימית לא פחות מההתיישבות בגליל או בנגב. זאת התפישה שאותה שכח בנימין נתנינו לפרוס בוושינגטון. סביר להניח, שברק אובמה מבין את מה שרוב חברי הקונגרס אינם יודעים, או אינם רוצים לדעת, מטעמים של נוחות וצרכים אלקטורליים.

חברי הקונגרס גם לא שמעו כנראה שהשר משה (בוגי) יעלון, השואף למעמד של מנהיג הימין כולו, כבר הסביר שהסכסוך אינו בר פתרון ולפיכך הוא יכול להימשך עוד 100 שנה, ואילו היועץ לביטחון לאומי קבע שגבולות 1967 אינם קבילים, כי הם משאירים יותר מדי יהודים מחוץ לישראל. איש מהם לא העז לאמץ לעצמו את השקר הגדול שמוכר נתניהו בדבר גבולות שאינם בני הגנה.

אך לרוע מזלו של הימין השולט, הפרמטרים של הסדר השלום הישראלי-הפלסטיני נקבעו כבר לפני שנים רבות, והם נחרתו עמוק בתודעה הבינלאומית והישראלית גם יחד. היוזמה הצרפתית הנוכחית היא רק ביטוי לקונסנסוס האירופי, אם לא העולמי. לפיכך עומדות לפני ישראל רק שתי אפשרויות: לקבל מתוך רצון את עקרון הסופיות של המצב שנקבע למחרת הקמת המדינה, או להגיע לאותה נקודה כשהיא נגררת אליה בכוח ובדרך הופכת למוקצה מחמת מיאוס.

ואולם, שאלת הגבולות אינה אלא היבט אחד של אי-ההכרה במלחמת העצמאות כבנקודת מפנה קרדינלית. ההיבט השני הוא האזרחי. החקיקה האנטי-דמוקרטית, על גבול הגזענות אם לא מעבר לו, שעברה בכנסת בשנה האחרונה, המכוונת נגד שוויון אזרחי בסיסי, מכריזה כי מהות המדינה היא שייכותה ליהודים בלבד.

ביסודו של דבר, גישה זו נובעת מתפישת הבעלות הבלעדית על ארץ ישראל. ואמנם, על פי גישה זאת המדינה אינה קיימת על מנת להבטיח דמוקרטיה, שוויון, זכויות אדם ואף חיים הוגנים לכל: היא קיימת על מנת להבטיח שלטון יהודי על ארץ ישראל, ולהבטיח שלא תקום בה ישות פוליטית עצמאית נוספת.

לשם כך הכל מותר, ואין מחיר שיהיה גבוה מדי: על כך מתריע למעשה גם מאיר דגן. אכן, לא היתה עוד ממשלה שסכנתה לשלום הציבור מוחשית יותר מממשלת נתניהו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו