בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ענת באלינט | כאן הסתיימו שידורינו

קטע לסיום

תגובות

ביום שני תתכנס ועדת הכלכלה של הכנסת לדיון אחרון בחוק רשות השידור החדש. אם לא יהיה שינוי של הרגע האחרון, הישיבה תהיה למעשה טקס אשכבה שבו יכריז יו"ר הוועדה, כרמל שאמה, על מות השידור הציבורי בישראל. הרחק מההמולה התקשורתית, לאחר שאבירי השידור הציבורי עייפו מקרבות ומאבקים, עומדת הוועדה לאשר חוק שמשמעותו היחידה היא קריסה של רשות השידור בתוך זמן לא רב. שידורי הטלוויזיה והרדיו יהיו נתונים כולם בידי בעלי ההון השולטים בשוק המסחרי.

קשה להסביר מדוע נחוץ שידור ציבורי, שממילא מתקיים למראית עין בלבד ושנהפך לשם נרדף לגוף מושחת ושנוא. אפשר רק להביט סביב. היוצר הדוקומנטרי דורון צברי ערך את הסרט "המדריך למהפכה" שמתאר את המאבק להצלת רשות השידור. בעבר ביים צברי בערוץ 1 את הסדרה "דרומה", שעקבה אחרי מאבקן של פועלות במתפרה במצפה רמון. היום הוא עסוק בצילומי תוכנית ריאליטי על אהבה, שתשודר בערוץ 2.

במציאות שבה אין שידור ציבורי מתפקד, מאבקים של פועלות קשות-יום נדחקים לטובת תוכניות עתירות ביקיני ובלונד. גם האמונה הלוהטת של צברי ביכולת להביא לשינוי, קרסה אל מול האחיזה האובססיבית של הפוליטיקאים ברשות השידור. הוא נטש את המאבק לאחר שהסרט הוקרן.

מאז ההדחה התקדימית של מנכ"ל רשות השידור יוסף בראל, ב-2005, נוצרה ברית של גופים אזרחיים שניהלו מאבק עיקש נגד הדרג הפוליטי כדי להביא לאישור חוק חדש לרשות השידור. העובדות ידועות: החולי של הרשות טמון בחוק המיושן המסדיר את פעילותה, שמאפשר לדרג הפוליטי לשלוט במינויי בכיריה. מנגנון מקולקל הביא לסיאוב עמוק, לבזבוז אין-סופי ולשיתוק מדכא של גוף עתיר תקציב. מנהלי המאבק רצו לשחרר את השידור הציבורי מטבעת החנק הפוליטית ולהשיבו לאזרחים. ח"כ איתן כבל נרתם למשימה ולרגע נדמה היה שנוצרה הזדמנות נדירה לשינוי של ממש: החוק נוסח באופן מדוקדק ואושר בקריאה ראשונה.

עם כינונה של הממשלה הנוכחית הוקפא חוק זה ובמקומו קידמה לשכתו של בנימין נתניהו חוק אחר, שמתעלם משבעה דו"חות ציבוריים וממה שכתב באחרונה מבקר המדינה. החוק שעומדת לאשר ועדת הכלכלה משאיר את מינוי מנכ"ל הרשות בידי הממשלה, ומאפשר שליטה פוליטית גם במינוי רוב חברי הדירקטוריון.

המשמעות היחידה של החוק היא תבוסה מוחצת במאבק הציבורי לתיקון רשות השידור. כראש ממשלה נתניהו אולי רואה בכך ניצחון, אבל בעוד כמה שנים, כשיישב בביתו כאזרח ויצפה בטלוויזיה, בוודאי ישאל את עצמו מי אחראי לסקנדל הזה. שאמה היה יכול לנהוג כפי שנהג שר התקשורת, משה כחלון, שמקדם את התחרות בשוק הסלולר. אבל במקום זאת הסתפק בכמה שינויים קוסמטיים בחוק רשות השידור, וכך מינה את עצמו לקברן שלה.

הכותבת היא עיתונאית ומרצה לתקשורת



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו