בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלי פודה | ארבע עונות בעולם הערבי

תגובות

השימוש במלה "אביב" לתיאור המאורעות בעולם הערבי נועד להעניק להם דימוי של שינוי חיובי: מעבר מחושך לאור, מרודנות לדמוקרטיה, משעבוד לחירות ומתלות לעצמאות. גם הדמיון למונח "אביב העמים" - גל המהפכות שהתרחשו באירופה בשנים 1848-1849 - לא נעלם בוודאי מעיני המשתמשים במושג "האביב הערבי". אין ספק, כי ההתרחשויות בעולם הערבי בחצי השנה האחרונה כוללות אלמנטים של "אביב", אולם נראה כי המטפורה של "ארבע העונות", כשם יצירתו של המלחין האיטלקי אנטוניו ויוואלדי תהיה מתאימה יותר.

שכן ה"אביב" נמצא בשתי מדינות בלבד - מצרים ותוניסיה - וגם זאת לא בוודאות. המערכת הפוליטית בשתי המדינות הללו נערכת לקראת העימות המכריע, שיתנהל בבחירות הקרבות בספטמבר (מצרים) ובאוקטובר (תוניסיה). בחירות אלה יקבעו במידה רבה את הרכב המערכת הפוליטית, והצבא ייאלץ להכריע - האם לקבל את הסדר החדש, או לדחותו משום שהוא מאיים בצורה ממשית על האינטרסים שלו. לשתי מדינות אלה אפשר להוסיף את עיראק, העוברת אף היא תהליך של דמוקרטיזציה, אם כי תהליך זה הוא תוצאה של הכיבוש האמריקאי, ולא של המהפכות הערביות. גם כאן מדובר בתהליך אטי ומייסר, המושפע רבות מהשסעים האתניים והדתיים.

סוריה, לוב, תימן - וכנראה גם בחריין - נמצאות לעומת זאת בשיא ה"חורף". מדובר במדינות הנתונות בסוג של מלחמת אזרחים. בעייתן העיקרית היא, שקבוצות האופוזיציה בהן אינן מאורגנות, לא מבחינת ההנהגה ולא מבחינת האידיאולוגיה המדריכה אותן, למעט הרצון להפיל את המשטר הקיים. אם המשטרים במדינות אלו ייפלו, נראה כי המעבר למשטר אחר - בניגוד למצרים ותוניסיה - יהיה עקוב מדם ויארך זמן רב. קשה לשער אם משטרים אלה, בשל השסעים הדתיים והשבטיים, יהיו מסוגלים לאמץ דמוקרטיה. גם המדינות של "אביב העמים" באירופה ידעו מהפכות-שכנגד וחזרה של רודנות קודם שנהפכו לדמוקרטיות.

מדינות ערביות אחרות נמצאות בעונת ה"סתיו": ירדן, מרוקו וסעודיה מראות יציבות יחסית, אם כי גילויי מחאה היו גם בהן. בכלל ראוי לשים לב לניגוד שנוצר בין מדינות רפובליקאיות לבין מדינות מלוכניות; בעוד סוג המשטר הראשון סובל מחוסר יציבות ואף קרס במקרה של מצרים ותוניסיה, הרי המונרכיות מראות יציבות יחסית. ההבדל בין שני סוגי המשטרים נובע כנראה מהלגיטימציה הרבה יותר של משטרי מלוכה (מלכי ירדן ומרוקו, למשל, נחשבים לצאצאי מוחמד), מיכולתם להסתגל לשינויים ומניסיונם להידבר עם האופוזיציה. מעבר לכך, המונרכיות העשירות יכולות לקנות את האוכלוסייה ברווחי הנפט. יש רושם, כי גם הפלסטינים מצויים בשלב ה"סתיו". המעבר ל"חורף" מבחינתם יכול להיות מהיר, אולם הוא יתמקד במאבק לסיום הכיבוש ולא להפלת המשטר (של מחמוד עבאס או החמאס).

כמה מדינות ערביות נמצאות בעונת ה"קיץ": לבנון, אלג'יריה, סודאן, קטאר, כוויית, האמירויות, ואולי גם עיראק. הסיבה העיקרית למצב זה נעוצה בעובדה שרובן (למעט מדינות המפרץ הקטנות) עברו בעשור האחרון מלחמות אזרחים; זיכרונות קשים אלה הם תמרור אזהרה לאזרחיהן, המעדיפים לעת עתה רודנות יציבה על פני אנרכיה (עיראק אינה מצויה כמובן בקטיגוריה של רודנות).

כמו בטבע, גם מדינות ערב יכולות לעבור מעונה לעונה; אולם, בניגוד לטבע, עונות מסוימות יכולות לדלג על חלק ממדינות ערב, ומשך העונה אינו קבוע, אלא משתנה בהתאם לנסיבות הפוליטיות, הכלכליות והחברתיות.

פרופ' פודה מלמד בחוג ללימודי האיסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו