בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יואב זקס | פיזור בלי הרג

תגובות

אי אפשר שלא להזדעזע למראה חיילי צה"ל, הנאלצים לירות באזרחים לא חמושים שמנסים לבצע פעילות הנתפשת כמסוכנת. אין כל הקלה בידיעה שמדובר בהתארגנות מטעם ובניסיון ציני להעמיד במבחן את העקרונות המוצהרים של ישראל בדבר אי פגיעה באזרחים, בעוד שמעבר לגבול המשטר טובח באזרחים ללא תגובה משמעותית מצד שוטרי המצפון של העולם. ישראל חייבת לבחור לאיזה מחנה היא משתייכת. העובדה שהיא מוקפת במשטרים שמקפידים פחות ממנה על כבוד האדם אינה מתירה לה לנהוג כמותם.

למה נקלענו למצב הזה? מבחינה מבצעית כנראה אפשר היה לנהוג גם אחרת. ההיערכות של צה"ל לקבל את פני האזרחים שאיימו למוטט את הגדר ולחדור לשטח ריבוני ישראלי - שהתבססה על הצבת צלפים ומיקוש האזור - היתה נבואה שהגשימה את עצמה.

לנהוג אחרת פירושו, למשל, עיכוב מפגינים באמצעים לא אלימים. פעילות מסוג זה קשה יותר לבצע והיא דורשת משאבים רבים. אבל ברור שהתפישה בתחום שגויה.

הביטוי "תפישה שגויה" גם עומד בבסיס התשובה לשאלה מדוע לצה"ל אין אמצעים יעילים להתמודד עם אזרחים בלי לפגוע בהם, או לפחות בלי להרוג אותם. טכנולוגיות שונות מאפשרות להתמודד ביתר הצלחה עם ניסיונות של אזרחים לפרוץ גדרות, בוודאי בהשוואה לירי אש חיה או למיקוש. על פתיחה באש חיה תמיד אפשר להורות, אם כלו כל הקצים.

התפישה השגויה גורמת לנו לצעוד במקום בתחום זה שנים ארוכות. העמדה שנוקט צה"ל מחייבת קבלת אישור משפטי מראש לקראת הצטיידות בכל אמצעי שייעודו התמודדות עם אזרחים. לכאורה זוהי עמדה לגיטימית. בפועל היא מהווה מחסום בלתי חדיר. בולטת העובדה שישראל אינה מנצלת את יכולותיה בתחום הטכנולוגי, כדי לצייד את צה"ל באמצעים לא קטלניים לטיפול באזרחים. גם בעניין זה הבעיה היא סדרי עדיפויות ואילוצים תקציביים. הסכומים שהושקעו בתחום זה לאורך שנים מגוחכים, גם ביחס להשקעה הדרושה וגם בהשוואה להשקעה האינסופית בתחומים שמזמן אבד עליהם כלח.

לכאורה צריך היה לצפות, שמי שמחליט להשקיע 120 מיליון דולר בממטוס חמקן יחיד, יהיה מסוגל להשקיע סכום דומה כל שנה, לאורך שנים, בפיתוח אמצעים חיוניים לפיזור הפגנות. בפועל אין זה המצב. מסורתית, ההתמודדות עם אזרחים נתפשה כעניין משטרתי חסר חשיבות צבאית ולכן דורגה בעדיפות נמוכה. אפילו לאחר שגובשו לקחים ממבצע "חומת מגן", אז התבררה החשיבות האקוטית של הצטיידות באמצעים לא קטלניים לפיזור אזרחים - נותרו בעינם כל החסמים התקציביים והתפישתיים והעניין לא התקדם משמעותית.

במציאות הביטחונית של ימינו מתברר, כי ההתמודדות עם אלימות רכה של אזרחים, בין אם מדובר בפלסטינים או בפורעי "תג מחיר", חייבת לקבל עדיפות ראשונה במעלה. למשרד הביטחון יש פתרון למצבים כאלה. כאשר הצורך דוחק מוקמת מינהלת, עם סמכויות מלאות להצטיידות, לגיבוש תפישה ולבניין הכוח. חיוני להקים מינהלת להתמודדות עם אזרחים, שתקציבה ישקף את חשיבות הנושא. אנו עלולים להצטער על כל התמהמהות נוספת.

הכותב הוא אלוף משנה במילואים ואיש מערך הפיתוח בצה"ל בעבר. עוסק היום בייזום ובייעוץ טכנולוגי



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו