בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

יוסי מלמן | משהו שהעשירים הרוויחו ביושר

תגובות

במאמרו "העיניים הצרות ביותר בעולם" ("הארץ", 7.6) קובל נחמיה שטרסלר על כך שהישראלים שונאים את העשירים ומדביקים להם את כינוי הגנאי טייקונים, כדי להשפילם. הוא מסיק את מסקנתו השגויה בעקבות הסתבכותה של קבוצת האחים עופר בסחר עם איראן ומותו של סמי עופר.

המציאות והאמת רחוקות מתיאורו של שטרסלר כמרחק שבין הכנסותיו של האלפיון העליון לשכר המינימום. מותו של סמי עופר רק הדגיש זאת ביתר שאת. פעולות הקבוצה באיראן גרמו נזק חמור לביטחונה של ישראל, למדיניותה ולתדמיתה. כל אזרח אחר שהיה נחשד בכך שחברות בבעלותו עברו על החוק היה מוזמן לפחות לחקירה.

ישראל סוגדת לעשיריה. הם גיבורי התרבות שלה. כל ידיעה שמעבירים יחצ"ניהם זוכה לאזכור בכלי התקשורת כמעט ללא ביקורת. יש להם נגישות בלתי מוגבלת למקבלי ההחלטות. הם זוכים להטבות בתשלומי המס. פקידי השלטון ואנשי מערכת הביטחון חפצים ביקרם ומשחרים לפתחם, בבחינת שלח לחמך על פני המים - בתקווה שביום פרישתם מהשירות הציבורי ינחתו נחיתה רכה בכורסאות המנהלים של עשירי המדינה.

הביקורת שכן מוטחת בהם מעת לעת מקורה במעשיהם שלהם. נדמה שאין גבול לתאוות ההתעשרות שלהם, מתוך התעלמות מהפער הבלתי נסבל בינם לבין מרבית החברה. שרי אריסון ובנק הפועלים לא היססו לפני כמה שנים לפטר 900 מעובדיהם המסורים, אף שרווחי הבנק המשיכו לגדול.

כשהם נדרשים, כמו האחים עופר, להגדיל את תשלום הדיווידנדים למדינה בעבור זיכיונות של בתי הזיקוק או מפעלי ים המלח, או במקרה של יצחק תשובה זיכיונות קידוחי הגז - הם נלחמים במדינה בחמת זעם כאילו היתה אויב אכזר.

כשחברות פרטיות שלהם פושטות את הרגל, כמו במקרה של נוחי דנקנר, הם מסרבים לשלם את החוב מכיסם ומעמיסים אותו על כתפי הציבור באמצעות תרגיל פיננסי כזה או אחר.

כשיש משבר כלכלי והמניות או איגרות החוב שלהם צונחות, הם מנסים להתנער מאחריותם ומציעים "תגלחת", או מבקשים מהממשלה שתחלץ אותם ותשלם במקומם את חובם לציבור המשקיעים - כפי שניסו לעשות לב לבייב ובני שטיינמץ.

יש תחושה מתחזקת, כי חלק מהעשירים מנהלים, אגב חוסר רגישות מוחלט, תחרות סמויה בינם לבין עצמם למי יש יותר גדול. ראו את החתונה הראוותנית של משפחת תשובה, תוך זלזול בסדרי מינהל תקין.

בכל שנה גדל בישראל מספרם של המיליארדרים (בדולרים). בד בבד, בכל שנה, בעזרת רוח גבית של משרד האוצר והקפיטליזם האכזר והמכוער של כלכלניו, מתרחב בישראל הפער הכלכלי והחברתי, שמדרדר אותה לכיוון העולם השלישי.

בארצות הברית, מעוז הקפיטליזם, יותר ויותר עשירים מבינים שהם צריכים לתרום מהונם לחברה. כי זו חובתם המוסרית למולדת שבה הם חיים ולמדינה שבה צברו את הונם. קמים שם אילי הון כמו וורן באפט וביל גייטס שמודיעים, כי הם מורישים למדינה חלק נכבד מרווחיהם.

עשירי ישראל, שרואים באילי ההון האמריקאים מודל, משתרכים הרחק מאחוריהם. ישראל היא אחת המדינות המפותחות בעולם, שעשיריה נודעים בקמצנותם ותרומתם לחברה ולקהילה ביחס להונם ולרווחיהם היא מהמצומצמות בעולם.

בלי להיכנס לדיון בסוגיה אם ההפרטה היא ברכה או קללה - לדעתי היא קללה - הרי אם יש עוינות כלפי הטייקונים הישראלים, או ביקורת עליהם, הם הרוויחו אותה ביושר.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו