בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | ביום שהשלדים יצאו מהארון

"סטונוול", ערוץ 8, שבת, 22:00

תגובות

לכל מיעוט מופלה ישנו הרגע הזה שבו הוא מרים ראש ונלחם במערכת, מצויד במעט מאוד מלבד תחושת צדק. לשחורים בארה"ב היתה רוזה פארקס שסירבה לפנות את מושבה באוטובוס לאדם לבן. פארקס התיישבה כדי שאובמה יוכל לרוץ ואכן אחרי 53 שנים נבחר בארה"ב נשיא שחור והשלים את מלאכתה. למזרחים בארץ היו את הפגנות ואדי סאליב, שאת פירותיהן הם קטפו חמישים שנה אחר כך עם השקתו המחודשת של ערוץ המוזיקה 24. הרגע המעצב של הקהילה ההומוסקסואלית הוא ללא ספק מהומות סטונוול. אחרי שנים של פשיטות משטרתיות על ברים של הומואים (בחסות חוקי התקופה), מאסו חברי הקהילה בהתנכלות הממסדית ולילה אחד ב-1969 בבר סטונוול שבניו יורק הם השיבו מלחמה. התקוממות סטונוול, שבמסגרתה כוחות הומו-לסביים כיתרו חוליית שוטרים ברחובות גריניץ' וילאג', הפכה לסמל והולידה בין השאר את מצעד הגאווה.

הסרט "סטונוול" ששודר אמש בערוץ 8 במסגרת שבוע הגאווה, מגולל את סיפורו של אותו יום בעיני אלו שחוו אותו. הסרט עושה שימוש נבון ויעיל, אם כי לא מסעיר, בחומרי ארכיון, במקביל לעדויות של "ראשים מדברים" שלקחו חלק באירועים. מבין המרואיינים, כולם כיום בשנות השישים או השבעים לחייהם, רק אחד ניצב ביוני 69' בצד הלא נכון של ההיסטוריה. הוא היה השוטר שהוביל את הפשיטה על הבר. קל להבחין בו, מדובר בקשיש חביב שחובש בסרט כובע מצחייה עליו הכיתוב הענקי NYPD (משטרת ניו יורק). הכובע הזה בולט כאילו היה שומה על הפנים של אילנית לוי. זה לא מקרה שהכובע הצעקני הזה מונח על ראשו לאורך כל הסרט. מלבד גאוותו הגדולה במשטרת ניו יורק (כל אחד והגאווה שלו), נדמה שאותו שוטר חושש שצופי הסרט יטעו לחשוב שהוא מרואיין בתור אחד הפורעים העליזים.

כמו יחידת לוחמה בטרור שחייליה עונדים סימני זיהוי כדי שאחד לא יפתח באש על חברו, כך פורץ הישיש לסרט עם NYPD ענקי על כובעו. בזמן שהשוטר בדימוס מדבר באמפתיה על המתפרעים ובמידה מסוימת מכה על חטא, זועק הכובע שלו: "אני לא הומו, אני שוטר!". ויש לו סיבה טובה לחשוש מהבלבול, מתחת לכובע הוא לא נראה שונה משאר המרואיינים בסרט. "סטונוול" מציג חבורה של גברים שלא נראים או מתנהגים שונה מכל גמלאי שיוצא לנו לפגוש ברחוב. הטלוויזיה והקולנוע הרגילו אותנו לראות הומואים עם מניירות נשיות וצבעוניות, אבל כאן מופיעה חבורה של גברים נורמטיביים בגיל העמידה שבסך הכל רוצים ליהנות מפנסיה שקטה בלי רעש. את המהומות הם השאירו מאחוריהם בסטונוול. אז, ב-69', היה קל להבחין בין הצדדים הנצים. היום, אחרי שפשטו את המדים, כל צד את מדיו שלו, הזיקנה מחקה את ההבדלים וקל לראות שכולם לא כל כך שונים בעצם. בדיוק בשביל זה צריך כובע.



מצעד הגאווה הראשון בניו יורק, מתוך הסרט



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו