בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עקיבא אלדר | פלסטינים בשירות נתניהו

תגובות

בנימין נתניהו באמת לא פראייר. למה לו להחמיץ הזדמנות נדירה להזכיר לעמישראל שהעולם כולו נגדנו ושמוכרחים "לשלב ידיים" במאבק נגד הדה-לגיטימציה? כשהדוד מאמריקה מבטיח להטיל וטו במועצת הביטחון, אפשר להתבדח ש"הרוב האוטומטי האנטי-ישראלי" באו"ם יכול להחליט שהעולם הוא שטוח. העיקר שיש לישראל רוב מובטח בקונגרס בוושינגטון. חבל שכבר החליפו את השמות של "שדרות האו"ם" ברחבי הארץ ל"שדרות הציונות", בתגובה להחלטה מ-1975 שהגדירה את הציונות כגזענות. לא נורא. יחצניהו ימצא פעולת תגמול שתזקיף כדבעי את קומתו של העם מול צוררי ישראל.

אלמלא פנו הפלסטינים לאו"ם, נתניהו היה צריך להמציא את היוזמה הזאת. הניסיון העקר לבנאם את הסכסוך מחלץ את ממשלת הימין מנתיב ההתרסקות במשא ומתן על חלוקת הגדה וירושלים. מבחינתו המחיר, במטבע זר, שישראל תידרש לשלם בעבור עוד החלטה חסרת שיניים של האו"ם - בניגוד לעמדתה של ארצות הברית וככל הנראה בלא תמיכתן של מדינות מפתח באירופה - נמוך שבעתיים ממחירו של כרטיס כניסה למלכודת המו"מ על בסיס העקרונות של הנשיא ברק אובמה.

קבלת הנוסחה של אובמה, שלפיה המו"מ יתבסס על קווי ה-4 ביוני 1967, עם חילופי שטחים שיוסכמו בין הצדדים, אינה עניין של מה בכך. המחנה האידיאולוגי שבו גדל נתניהו והמחנה הפוליטי שבו הוא חוסה היום, מחזיק בטיעון ששטחי הגדה המערבית, או בלשונם, יהודה ושומרון, אינם "שטחים כבושים". בעיניהם אלה "שטחים במחלוקת" ולפיכך תביעה ישראלית לריבונות עליהם לגיטימית לא פחות מזו של הפלסטינים. מבחינתם, העיר העתיקה והכפרים הערביים שסופחו לירושלים כלל אינם נתונים למיקוח, שכן הם "חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל".

כניסה למשא ומתן על בסיס קווי 67', תגלה מיד כי המיתוס "גבולות בני הגנה" מסתיר תאוות נדל"ן. עד מהרה יתברר שגושי ההתנחלויות של נתניהו גדולים שבעתיים מהשטחים בתוך הקו הירוק שהוא מוכן (אם בכלל) להציע לפלסטינים. ולא אמרנו כלום על גב ההר ועל הדרישה שצה"ל יפרוס את כוחותיו למשך עשרות שנים בבקעת הירדן.

לנוכח הפער העצום בין הצדדים, תיאלץ ארה"ב, השושבינה הראשית של המהלך, להציג את הצעת הפשרה שלה. לפני אובמה מונח המתווה שהנשיא ביל קלינטון הציע בשנת 2000: 94%-96% מהגדה תעבור לפלסטין, בנוסף לחילופי שטחים ביחס של 1%-3%, כולל השכונות הערביות בירושלים וריבונות בהר הבית (לבד מהכותל המערבי). גם אם יעלה בידי אובמה לחלץ מהפלסטינים הנחה נדיבה, לנתניהו יהיה נוח יותר להתאסלם מאשר לחתום על הסכם מעין זה. אפילו במחיר של קרע ביחסים עם ארה"ב וגיבושון במצדה.

למזלו של נתניהו, הפלסטינים שוב דוחים למענו את רגע האמת (או השקר). סטיבן סיימון, הממונה החדש על מזרח התיכון בבית הלבן, סיפר בסוף השבוע כי היועץ הפלסטיני הבכיר, סאיב עריקאת, אמר לו שהפלסטינים מוכנים לוותר על המהלך באו"ם, אם ישראל תקבל את עקרונות אובמה. במלים אחרות, הפלסטינים מעניקים לנתניהו וטו על משא ומתן שהוא בורח מפניו כמפני מגיפה.

בראיון שקיימתי עמו במלאת 15 שנה לוועידת השלום הבינלאומית שהתכנסה במדריד בשנת 1991, אמר לי עריקאת כי הנהגת אש"ף הצטרפה למהלך, אף שלא האמינה אף לא לרגע שראש הממשלה יצחק שמיר התכוון ברצינות לנהל מו"מ על עתיד השטחים. יאסר ערפאת דילג על כל המהמורות ששמיר הציב בדרך למו"מ, כולל מיזוג הנציגים הפלסטינים במשלחת הירדנית.

"הוא לא הבין מה שאנחנו הבנו - שהדברים יתפתחו באופן טבעי ושאלה שינסו לעצור את המהלך ייעלמו", הסביר עריקאת וסיכם: "אני מכיר ישראלים וידעתי שרובם מעוניינים בשלום וששמיר יפסיד את השלטון". אז מדוע הוא וחבריו מעוניינים כל כך להשאיר בשלטון את התאום שלו?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו