בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אורן יפתחאל | שגשוג במקום סכסוך

תגובות

בנגב יש עשרות כפרים בדוויים לא מוכרים. מתגוררים בהם אזרחים בלא נגישות לתשתיות בסיסיות - מים, חשמל, כבישים, מרפאות, בתי ספר, ואולי החשוב מכל - בלא יכולת לקבל אישורי בנייה. כל זה הוא תוצאה של אי-הכרה בזכויות הקרקע ההיסטוריות של הבדווים והתעלמות המדינה מעיקרון יסוד לקיומה של חברה מתוקנת - שוויון בין אזרחיה.

קרני אלדד במאמר משתלח וכוחני ("הסכנה הבדווית", "הארץ", 7.6) מכנה את הבדווים בנגב "פורעי חוק" וטוענת שהם "פולשים לאדמות המדינה ועושים בהן כבשלהם". אך כל מי שמכיר את ההיסטוריה של הבדווים יודע, שהם אינם פולשים. כך קבעה במפורש גם הוועדה להסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב, בראשות השופט העליון בדימוס אליעזר גולדברג.

מאז המאה ה-19 התפתחה בנגב מערכת קניינית ילידית בדווית, שהעניקה זכויות בעלות לשבטים ומשפחות בקרקעות שהוקצו למגורים, לחקלאות ולמרעה. מערכת זו זכתה להכרה של השלטונות העותמניים והבריטיים, ולפעמים אף הישראליים. ראיה מובהקת לכך היא העובדה, שבתקופת המנדט רכשו יהודים אדמות רבות מהבדווים, רכישות שנרשמו כדין בספרי האחוזה, דבר שהעיד כמובן על תקפות הבעלות של המוכרים.

רוב הבדווים הסתפקו בעובדה שהשלטונות מכירים בבעלות המסורתית והעדיפו שלא לרשום את קרקעותיהם בטאבו הבריטי. עדות היסטורית חשובה נוספת היא קיומה של חקלאות בדווית ענפה באזור באר שבע, לפחות מאז המאה ה-16. חוקרים מעריכים, שעיבודים בדוויים השתרעו על 2-3 מיליון דונם בתקופת המנדט. במשך מאות שנים גבו העותמנים והבריטים מסים מהבדווים על יבוליהם, תוך כדי ציון שמות המעבדים כ"בעלי הקרקע". הסדר המקרקעין הבריטי - שאותו ממשיכה ישראל כיום - העניק זכויות כדרך קבע למעבדי הקרקע; אם היה נוהג גם בנגב, הוא היה ככל הנראה מכיר גם בבעלות הבדווית על הקרקעות המיושבות והמעובדות.

אם כן, בניגוד לדברי אלדד, במאות האחרונות לא היו הבדווים "נוודים חסרי קרקע". הם התגוררו באזורי התיישבות קבועים והסתמכו על כלכלה מעורבת של מקנה וחקלאות. הבנייה "הפרועה" נעשית ברובה המכריע על קרקעותיהם, המשתרעות כיום על פחות מ-4% מהנגב. קרקעות אלה עברו אליהם בירושה, ולא נגזלו משום אדם, ודאי שלא מהמדינה.

המשפט הישראלי, הנצמד לפורמליזם צר, אכן סירב עד היום להכיר בבעלות הבדווית המסורתית בקרקע עקב אי רישום בתקופה הבריטית. אך הדיונים בבתי המשפט, אם התקיימו, התעלמו בדרך כלל מהשאלות המהותיות של היסטוריה וגיאוגרפיה. בנוסף, עד היום לא יוצגו הבדווים בצורה ראויה. רוב התביעות התבררו בלא צד בדווי, הרואה בדרישה העכשווית להצגת רישום קרקע מלפני תשעים שנה עוול משווע.

גם בהעדר הסדר מקרקעין יכולה המדינה להעניק לכפרים זכויות חזקה ופיתוח. כך היה במקרה של שבט אל-הוואשלה, שהפסיד במשפט היסטורי בנוגע לבעלות בקרקע, אך באחרונה יישוב שלו, היושב על אדמותיו ההיסטוריות, זכה להכרה. נזכיר, שרוב המושבים והקיבוצים בישראל יושבים על קרקעות מדינה, אך איש אינו מבקש לסלק אותם, והם זוכים, בצדק, למלוא הזכויות האזרחיות.

רוב הכפרים הלא מוכרים היו במקומם עם קום המדינה. בעיית האי-הכרה נובעת מהתעלמות מכוונת של התכנון הישראלי מהכפרים ומניסיון רב שנים לרכז את הבדווים בכפייה בעיירות. גם תוכניות הממשלה האחרונות מבקשות להמשיך בתהליך הפינוי הכפוי, אם כי תוך כדי הכרה במספר יישובים גדול יותר. בעלי הקרקעות הבדווים, באופן טבעי, מסרבים לתוכניות אלה. מדוע יוותרו על אדמותיהם ויעברו לעיירות נחשלות וחסרות משאבים? לתושבי הכפרים הבדוויים מגיעות זכויות שוות לאלה של המגזר הכפרי היהודי. לא יותר ולא פחות.

בקרוב תפרסם המועצה לכפרים הלא מוכרים עם ארגון "במקום" תוכנית אב, המראה שניתן להכיר בכל הכפרים הבדוויים על פי עקרונות תכנון ישראליים שוויוניים. הכפרים יוכלו להשתלב כראוי במטרופולין באר שבע, ובכך לסייע לכל תושבי האזור - ערבים ויהודים כאחד - לבנות עתיד חדש ומשגשג. מסלול כזה עדיף לאין ערוך על הדיכוי, הפינוי והסכסוך שמציעים לנו מחרחרי ריב ומדון.

פרופ' יפתחאל מלמד גיאוגרפיה פוליטית ותכנון עירוני באוניברסיטת בן גוריון בנגב

אזרח בדווי וטרקטור של קק"ל על אדמות הכפר הלא מוכר אל-ערקיב. הבדווים אינם פולשים




תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו