בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

רון לשם | עדיף שלא יתגייסו

תגובות

השנה הפסקתי לתמוך בגיוס בחורי ישיבות. העדר השוויון בנטל עדיין מפורר אותנו, וגם עושק אותנו, אבל איבדתי את האמונה שגיוס לצה"ל גורם לנערים עם שורשים לא-ליברליים עמוקים לאמץ סובלנות ליברלית.

ואם כך, אני מעדיף לוותר על הרעיון של חרדים אוחזי נשק. גם על נערי גבעות. ואם אפשר, גם על מאות הצעירים מהחינוך הדתילאומי שחצו ביום ירושלים האחרון את הרובע המוסלמי בצעדת ריקוד הדגלים המסורתית, תוך שהם שרים בקולי קולות "מוות לשמאלנים", "איטבח אל-ערב" ו"שיישרף לכם הכפר". שיגויסו לשירות לאומי ושישוחררו מצה"ל.

הארץ של הסופרים | 53 סופרים ומשוררים ממלאים את מקומם של כתבי "הארץ" רוצים להגיב לסופרים? כנסו לעמוד הפייסבוק שלנו

מנגד, אני מקווה שההשתמטות במגזר החילוני תיבלם, כי בראייה מפוכחת של העתיד הנראה לעין, האפשרות שנידרש להתעמת על הקיום שלנו כחופשיים נהפכה למציאותית ביותר.

בני אדם הם אופטימיים מטבעם, זה מנגנון ההישרדות שלנו. אנחנו מתכחשים לעובדה שמרבית הצעירים בישראל, דמוגרפית, יהיו בתוך שני עשורים בנים למגזרים בלתי דמוקרטיים, יהודים ומוסלמים. אנחנו יודעים להיאחז בהנמקות המופרכות ביותר, כדי לשכנע את עצמנו מדוע לא ייתכן תרחיש שבו יש כנסת חשוכה והצבא הנאמן לחושך. על החרדים אנחנו אומרים, ש"לא תהיה להם ברירה אלא להשתלב", על מאזן הכוחות הפוליטי אנחנו אומרים, ש"יבוא שלום והמפה הפוליטית תשתנה". להמון נסים קלושים אנחנו מצפים. וכאשר שר המשפטים, יעקב נאמן, מכריז שדין תורה צריך להיות הדין היחיד בישראל, אנחנו מסבירים בביטחון שזו רק רטוריקה מתחנפת.

זה קורה כי טוב לנו מדי, מעולם לא היה לנו טוב כל כך במסעדות ועל חוף הים. זה קורה כי רע לנו כל כך, מעולם לא חשנו חוסר אמון כל כך מוחלט ביכולת לשנות את המציאות. ובכל זאת, משהו חדש קרה השנה: בארוחות יום שישי, בקהילות שלנו, התחלנו לדבר על התרחיש, על חלום הבלהות הבלתי מופרך, שבתקופת החיים שלנו, או של ילדינו, ישראל תחדל להיות מה שהיא. מעל דפי העיתונים אנחנו לא מעזים להציף את הפולמוס, חוששים שהוא תבוסתני, אבל בתוכנו הוא מבעבע. השאלה איך ינהג כל אחד מאתנו. מי יברח, מי ישקע, ומי יבחר להתעורר.

להתעורר, משמע, ראשית כל, להעיר את מערכת החינוך. לא באמצעות כפיית מקצועות האזרחות על מגזרים מתנגדים, אלא בהטמעת האזרחות והחינוך לקדושת ערכי החופש קודם כל בחינוך הממלכתי. דמוקרטיה, בעיני בוגר תיכון ממוצע בישראל, מסתכמת בעקרון "הרוב קובע". כמה מקברניטי מערכת החינוך התלוננו שלימוד האזרחות "עוסק יותר מדי בביקורת המדינה", "מגביר את הניכור במקום ללכד את החברה". לאחרונה נטען, כי בכוונת הנהלת המשרד לצמצם את לימודי האזרחות כדי להקדיש מחצית משעות המקצוע למורשת היהודית ולהיסטוריה הציונית. אולי לאף אחד אין עניין בחינוך דמוקרטי, מעדיפים לחנך אותנו להרוג את עצמנו בשתיקות, ובבורות, לשקוע באינדיווידואליזם הכוזב.

מבחן כואב עומד בפני החינוך הממלכתי-דתי, שבוגריו נמצאים כיום בחוד החנית של העשייה האזרחית, בחינוך, בהתנדבות ובצמרת הפיקוד, אך החינוך לאהבת ישראל מוליד בקרבם לעתים קרובות חינוך לשנאת השונה. האם צביונה של המדינה, וחירויות הפרט, חשובים להם מספיק כדי שיילחמו לצדנו? הם יידרשו לבחור. וכמונו, הם נדרשים לבדק בית.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו