בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אבירמה גולן | אמנות ההכחשה

תגובות

סלוניקי

אפילו הגשם הסוחף לא הבריח מכיכר אריסטוטלוס את עשרות אלפי הצעירים. מדי ערב בשש, כבר שבועיים כמעט, הם מתאספים כאן. חלקם הקימו אוהלים ולנים בהם בלילות; אחרים מחתימים על עצומות. מיום ליום נוהרים לכיכר יותר אנשים ומתרבים הדוכנים המציעים אוכל עממי ועבודות אמנות. עם רדת החשיכה באים גם הזמרים והנגנים. אורח לרגע עלול לטעות ולחשוב, שסלוניקי חוגגת בפסטיבל.

אלא שבכיכר ולאורך הטיילת מהנמל ועד המגדל הלבן והרבה אחריו, כמו במרכזי כל הערים הגדולות, מתפשטת תנועת מחאה רבת עוצמה, שכמוה לא נראתה ביוון כבר שנים. אתמול הציפו את כיכר הסינטגמה באתונה מאות אלפי מפגינים, על זקניהם וטפם. המשימה: חסימת ה"וולי", הפרלמנט המתנשא מעל לכיכר.

כדי להבין את שורשי המחאה, השלכותיה והסכנות שבה יש להיזכר בהיסטוריה של יוון ולהסיט שני מסכי ערפל. המסך הראשון הוא לכאורה הגורם הישיר למחאה: גזירות כלכליות הפוגעות קשה במעמד הבינוני - העלאת מס ההכנסה, קיצוצי רוחב בשירותי הבריאות, החינוך והרווחה, ועוד.

המסך השני הוא האיום האירופי, שלא להעביר חבילת חילוץ נוספת (120 מיליארד יורו) לכיסוי חלקי של החוב (330 מיליארד). מאז חתמה ממשלת יוון על שני מזכרים עם מה שמכונה כאן "הטרויקה" - קרן המטבע העולמית, הבנק האירופי המרכזי והנציבות האירופית - היא לא עשתה את השינוי שנתבעה לעשות במדיניותה הכלכלית. עתה לא ברור באילו תנאים, אם בכלל, יועבר ליוון הסיוע הבא. איום זה לוחץ על בלוטת עלבון פטריוטית רגישה במיוחד ודוחק רבים להטיף להתנתקות מהאיחוד.

מאחורי שני המסכים האלה מסתיר המשבר הכלכלי פתולוגיה מתמשכת של השיטה הפוליטית החברתית. קצו בה כל המפגינים - תומכי מדינת הרווחה ומתעבי המגזר הציבורי העצום; פטריוטים מתלהמים הכועסים על אירופה ש"דוחפת ידיים לניהול המולדת שלנו" וקומוניסטים מושבעים; נשים החוששות שהאבטלה המתעצמת תפגע במעמדן השביר ותחריף את האלימות במשפחה; זוגות צעירים חסרי דיור וצעירים מובטלים; סטודנטים החוששים שהתעודות שיקבלו יהיו חסרות ערך בשוק עבודה מתייבש.

זעמם אינו מופנה רק כלפי הממשלה. הוא מבטא שאט נפש מה"קלפטוקרטיה", שלטון הגנבים: אליטת ההון המתחמקת מתשלום מסים (וכמוה הכנסייה העשירה), משפחות הפוליטיקאים העשירות, המעבירות ביניהן את השלטון, השילוב האומלל שבין חברה מעמדית ופערים מקוממים למבנה ממלכתי ארכאי, שהפך את השירות הציבורי לנטל על האזרחים, והשחיתות המכלה כל חלקה טובה ומבזבזת את הפוטנציאל העצום של ארצם היפהפייה.

שתי המפלגות הגדולות, "פאסוק" השולטת היום, ו"ניאו-דמוקרטיה", שהובסה בבחירות הקודמות, שיווקו רפורמות מדומות והצהרות דרמטיות בנוסח "כולנו אשמים" (לא עבדנו, ביזבזנו, העלמנו מס, לא הנפקנו חשבוניות). אבל הציבור מבין, שהמפלגה הגדולה הקודמת לא רצתה לשנות את השיטה והנוכחית אינה מסוגלת לשנותה, והמעמד הבינוני שוב ישלם על ההפקרות של העשירים. הסקרים מורים לכן על קריסתן, ועל עליית הכוחות הקיצוניים והבדלניים.

פרשנים הרואים את ייאוש המפגינים ושומעים את הקריאה ההיסטרית בתקשורת להקדמת הבחירות מתקשים שלא להתחלחל מהדמיון בין האירועים לבין תקופה שקדמה לעליית החונטה הצבאית. בספטמבר 1971, כשמת המשורר יורגוס ספריס, הלכו המונים אחרי ארונו, וכמתגרים בחיילי החונטה זימזמו את שירו "ההכחשה". עתה, בצומת הגורלית שהמשבר הכלכלי הוא קצה הקרחון ההרסני שלה, מעדיפה האליטה הפוליטית הכלכלית ביוון להתכחש למציאות, והיא ממאנת לבצע את המהפך החיוני לריסון הזרם הפשיסטי המאיים לנצל את רגעי החולשה. מזכיר משהו? רמז: דמוקרטיה במזרח התיכון. עוד רמז: לא קשור לכלכלה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו