בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

גדעון לוי | לחיי הספינות שבדרך

תגובות

שטוקהולם

שעת לילה מאוחרת בסודר, פרבר דרומי אופנתי של שטוקהולם, והאקוואוויט, המשקה הלאומי, נשפך כמים. רחת-לקום מיוון, גבינות מאיטליה ולקס שוודי על השולחן, ומסביבו חבורה ערנית ומגוונת מאוד: מרצה שוודי נודע להיסטוריה של הדתות, מרצה להיסטוריה כלכלית, צעיר עיראקי שהיה כלוא בזמן סדאם חוסיין בכלא אבו-גרייב ועכשיו הוא עובד בבית המשפט העליון של שוודיה, ולצדו גולה מבצרה.

הבית הוא ביתו של הישראלי לשעבר, דרור פיילר, והמעמד - ישיבת ועדת ההיגוי השוודית של המשט לעזה. הבית הזה טעון בהיסטוריה: במאה ה-18 שימש מבשלת בירה ואחר כך בית חולים לחולי נפש. כאן אושפז הרמן גרינג, שהתמכר למורפיום לאחר פציעתו במלחמת העולם הראשונה, בהוראת אשתו השוודית, קארין פון-רוזן; כאן גם שהה ולדימיר איליץ' לנין בדרכו למהפכה ברוסיה. בפינת הרחוב, מספרים, קנה את כובעו המפורסם. עכשיו גר כאן האמן פיילר, שלא מורשה עוד לבקר את אמו הקשישה בקיבוץ יד חנה, לאחר שגורש מישראל במשט הקודם לעזה.

פיילר אוהב להעלות חוויות משירותו בגדוד 50 בשלהי שנות ה-60, בעודו יושב עם חבריו למשט. פרופ' מתיאס גרדל, שהשתתף גם הוא במשט הקודם, טוען ששני ההרוגים הראשונים נורו עוד לפני שהחיילים ירדו אל ה"מאווי מרמרה", וכי כל העולים עליה נבדקו בגלאי מתכות. עכשיו הם שואלים בתערובת של חרדה ותמימות: איך תנהג בהם ישראל הפעם? יחד עם רופאה שוודית-יהודייה, בת לניצולי שואה מהונגריה שנשואה לדן ישראל, המו"ל השוודי של הסופר המצליח הנינג מנקל, שגם הוא ישוב במשט הבא, הם מתכננים עכשיו באישון ליל את הרפתקתם הבאה - המשט שבישראל אוהבים להציגו כטורקי וכאיום, והם מבקשים לתארו כבינלאומי ושוחר שלום.

אי אפשר שלא להתפעל מהחבורה הנחושה הזאת. הם יישאו 500 טונות מלט, בית חולים נייד ואמבולנס בספינתם, אחת מעשר על פי התכניות. הם יודעים שיש דרכים אחרות להעביר את התכולה הזאת, אבל רוצים להזכיר לעולם את גורלה של עזה. זו זכותם, אולי אפילו חובתם. אלמלא נהגה ישראל בטיפשות כה משוועת, לא היתה תוקפת את המשט הקודם ומניחה לו להגיע לחופי עזה, ייתכן שהמשט הבא לא היה מתקיים כלל; ובכל אופן, עיני העולם ודאי לא היו נשואות אליו כפי שהן נשואות עתה.

אמרתי להם שישראל נחושה לתקוף. אחד מהם כבר קנה אפוד מגן. בישראל יודעים היטב שהאנשים הללו לא מסכנים אותה, ששום אמצעי לחימה לא יוברחו בספינותיהם, ובכל זאת ישראל מאיימת והשייטת מתאמנת. התוצאה: הביקוש לעלות על הספינות גדול בהרבה מהמקום הצר על סיפוניהן.

האקוואוויט המשיך להימזג לכוסיות. כשאתה פוגש את החבורה הזאת אתה מבין איזה נזק בינלאומי נורא מסבה ישראל לעצמה בהתנהגותה האלימה. כמה פשוט (וצודק) היה לאפשר לשוחרי הטוב הללו להגיע ליעדם, וכמה חכם. ומנגד, כמה טיפשי, אלים ומיותר לשסות בהם שוב את הלוחמים.

"לחיי הלילה הזה, הקר ואיתן, לחיי הסיכון והפרך, לחיי הספינות הקטנות קפיטן, לחיי הספינות שבדרך", מתנגן לו כמו מעצמו "נאום תשובה לרב חובל איטלקי" של נתן אלתרמן. והרי נאום תשובה לרב חובל שוודי (או טורקי): לחיי הספינות שבדרך, צודקות לא פחות, בתקווה שישראל תימלך בדעתה, תפתיע בצעד נבון לשם שינוי, ותיתן להן להגיע ליעדן. עזה לא תיוושע מידיהם, ישראל לא תיפגע מסכנתם המדומה. מאי שוודי, שבו השמש לא שוקעת עכשיו, נכתבת לפיכך הקריאה האחרונה לבולמי המשט: הבה נהגו, ולו הפעם, בחוכמה, על פי החוק הבינלאומי והצדק הפשוט. לאנשים האלה מותר להגיע לעזה, לישראל אסור למנוע זאת.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו