בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

שאול אריאלי | אין גבול

תגובות

לארץ, או לעם, כך מלמדת ההיסטוריה, אין "גבולות היסטוריים". כי הרי אלה "השתנו פעמים רבות על פי המקרה", כפי שיצחק בן צבי ודוד בן גוריון כתבו ב-1918. ההיסטוריה גם מלמדת שאין "גבולות טבעיים", שהרי "גבולות טבעיים הם תמיד הקווים שאליהם המדינה רוצה להתפשט. מעולם מדינה לא הביעה את רצונה לסגת לגבולות טבעיים" (פרסקוט). ולבסוף, היא מלמדת, שאין גבולות "בני הגנה", כי הרי "ההיסטוריה של העמים רצופה בהריסת גבולות, הרבה יותר מאשר בגבולות יציבים" (לופבן).

הגבולות והגדרתם הם תוצר של אינטרסים אנושיים. בתגובה להצעת ועדת פיל (1937), ביקשה הסוכנות היהודית בראשות בן גוריון, מתוך התבוננות רחוקת טווח, לקבוע למדינה היהודית גבולות בני הגנה, לא רק מפני רובים ומכונות ירייה, אלא גם מפני "ציוד משוכלל - ארטילריה כבדה ואווירונים". אף שביקשה להוסיף למדינה "עומק אסטרטגי", הסתכמה הצעתה בכעשרת אלפים קמ"ר בלבד - 40% משטחה של ישראל בגבולות 1967.

הרחבתם של השטחים שבשליטת ישראל פי שלושה במלחמת ששת הימים לא הרתיעה את מצרים מתקיפת ישראל ומגביית מחיר דמים תמורת התפישה "שעדיפה שארם א-שייח בלי שלום מאשר שלום בלי שארם א-שייח". סדאם חוסיין הכניס את כולנו לחדרים אטומים ב-1991 בלי שהזיז טנק אחד מערבה. בעשור האחרון החמאס והחיזבאללה מריצים אותנו אחת לשנתיים לממ"דים, ולכולם ברור שבמלחמה הבאה ייפגעו יותר אזרחים מחיילים, למרות מערכות הגנה כמו כיפת ברזל והחץ.

המאה ה-21 שונה מהמאה ה-20 בכל הנוגע לאיומים, לטכנולוגיה, ללגיטימציה שזוכים בה מאבקים לחירות ולמגבלות על הפעלת הכוח. כתוצאה מכך מתחייבת הקטנת משקלן של השליטה בשטח והיכולת הטכנולוגית במרכיבי המושג "גבולות בני הגנה". או במלותיו של הנשיא אובמה: "הטכנולוגיה לבדה תקשה על ישראל להגן על עצמה בהעדר שלום אמיתי". לפיכך יש להרחיב את משמעות המושג "גבולות בני הגנה" בתוך ומעבר לתחום הצבאי.

בהסתמך על החלטה 242, השכילה ישראל למתוח לפני ארבעה עשורים גבול בר הגנה עם מצרים באמצעות הסכם שלום, שכלל את פירוז סיני והצבת כוחות אמריקאים בו. נתניהו, כמו אולמרט, ברק ורבין לפניו, הציע לסגת מרמת הגולן כולה בתמורה להסכם שלום עם סוריה שיכלול פירוז. מדיניות "הגשרים הפתוחים" בין ישראל לירדן העניקה יציבות ליחסיהן הרבה לפני הסכם השלום. כך, הסכם שלום אזורי, הכולל נורמליזציה כמובטח ביוזמת הליגה הערבית, היה מעניק ביטחון רב יותר מכמה אלפי דונמים בבקעת הירדן.

למרות העובדה שהאיומים השתנו - ממתקפה יבשתית בשנות ה-70 וה-80 לטרור, טילים ונשק לא קונווציונלי במאה ה-21 - ולמרות הסכמי השלום שנחתמו עם מצרים וירדן, כל התובנות והפתרונות המדיניים הללו נעלמים מאמתחתו של נתניהו שעה שאנו מגיעים לפלסטינים. אף שהם הסכימו לפירוז מדינתם מצבא ונשק כבד, להצבת כוחות נאט"ו בשטחם, לשימוש ישראלי במרחב האווירי - נתניהו, בניסיון להסתיר את סירובו הבסיסי למדינה פלסטינית, עדיין מכריז שרק המשך השליטה הישראלית בשטחים בהיקף של עשרות אחוזים מהגדה יעניק לישראל ביטחון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו