בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | זכרתם להזיז את השעונים לאחור?

הופעות ישנות בצוותא, ערוץ 1, שישי בלילה

תגובות

עם רדת הלילה מתבקשים צופי הערוץ הראשון להזיז את שעונם לשנת 1976, פלוס מינוס. נעים שם, על הבמה הצנועה של צוותא. לישראל גוריון רעמה שחורה ובני אמדורסקי חסון ושרמנטי. אף אחד לא יכול לו, אפילו לא הסרטן. הקולות של הדודאים צלולים כמו הבניאס. כשגוריון שר את "בוטנים" על פי ז'אק ברל הוא משליך בוטנים אל הקהל, והם משתגעים מזה.

גם הפרברים בשיאם, שרים כמו דהירה מתונה של סוסים. מאחוריהם קיבוצניקים חמודים מברור חיל נותנים קצב. השיער של יוסי חורי נותר יציב אפילו ב"מתוק התפוח" הקצבי. זה היה שנים לפני שוויתר עליו ובחר בקרחת. או שהיא זו שבחרה בו.

נורית גלרון ויהודית רביץ תמימות ומתוקות בדואט עם שתי גיטרות. אז היא עוד לא היתה לסבית, רביץ. לא היו אז דברים כאלה. וחנן גולדבלט כל כך חינני, כאורח במופע של חברו אושיק לוי, כשהוא מסביר לקהל איך תופסים בחורות. ובסוף עולות אל הבמה שלוש חתיכות ומפזזות סביבו בחצאיות קצרצרות. הוא מחבק אותן כמנצח. הן מתות על זה.

אינטימי האולם של צוותא, עם הפרדה מינימלית בין הבדרן לקהל. הם מרגישים נוח זה עם זה. קהל מנומס אך נלהב. אשכנזי כמו ספר של יעקב שבתאי. לא נראה שם דבוקות של חיילים מחובקים עושים שמח. זה אנשים תרבותיים, יש להם כבוד לאדם שמופיע מולם. כל קריצה של הכוכב שולחת אותם לשמיים. שעה של בידור טוב, מה יש להתלונן? הרבה שירים יפים וקצת צחוק בשביל להשכיח את תלאות היום. את הצורעס, את בגין שאורב מעבר לפינה.

הלילות עוברים לאט בערוץ הראשון. הם לא רוצים להיגמר. תראו את אושיק לוי, בחור ספרדי נחמד אבל שר שירים מקסימים על זכרון יעקב כאילו הוא אחד מאתנו. הוא אפילו מארח את אחיו לוליק לדואט בלדינו. כמה אקזוטי.

זו לא נוסטלגיה, זו מציאות מקבילה. ככה היינו נראים אם הכל היו קופא. אם בגין לא היה עולה לשלטון, אם הזמר הים תיכוני לא היה כובש עוד דונם ועוד אחד. אם ההומואים היו נשארים בארון, אם עוד מותר היה לצבוט בישבנים. אם השיער היה נשאר על הראש, אם הסרטן לא היה מכרסם כל חלקה טובה, אם הטכנולוגיה לא היתה מתקדמת.

רק חנה מרון, עם "שיר הפונדקית" של אלתרמן, אומרת על במת צוותא ש"נוסטלגיה זה לא מה שהיה פעם". הפונדקית יודעת שאי אפשר לעצור את הזמן. שהקיפאון של לילות ערוץ 1 הן אשליה. "מה עושים כאשר הוא מגיע? מתקשטים, פונדקית, לפגישה חגיגית. עם הסוף המחכה ללא ניע".



צמד הדודאים. ככה היינו נראים אם הכל היו קופא



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו