בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אמיר אורן | צה"ל אחר, ישראל שונה

תגובות

בני משפחה וידידים התכנסו בשבוע שעבר בכוכב הירדן וחנכו מצפור על שם רב-אלוף דן שומרון. זכרו יונצח גם בבסיס האימונים בצאלים, שאותו טיפח כשהקים את מיפקדת חילות השדה. לא די בכך: ראוי לקרוא על שמו את בית הנתיבות בנמל התעופה באנטבה.

אף שכיהן כרמטכ"ל בשנים שזימנו למדינת ישראל, בעודה שקועה בדרום לבנון ונערכת למלחמה אווירית ומשוריינת נגד סוריה, את הפתעות האינתיפאדה ומתקפת הטילים מעיראק, ייזכר שומרון יותר מכל - ובלבד שיסוכלו המאמצים להשכיח את זכרו - כמפקד מבצע אנטבה, שבעוד שבועיים ימלאו לו 35 שנה.

אל"מ במילואים מוקי בצר, שהיה באנטבה מפקד הכוח הפורץ, כינה אותו בכוכב הירדן "גיבור המבצע, לא רק מפני שהיה מפקדו, אלא הודות לאישיותו, למנהיגותו ולביטחון שהשרה סביבו". שומרון, בדבריו לשר הביטחון שמעון פרס ולרמטכ"ל מוטה גור, חולל את המפנה וסחף את המחליטים, לאחר כניעתם לתביעות החוטפים. "להיות או לחדול עמדו על כפות המאזניים", אמר בצר. "נדרש אדם בעל יושר פנימי עמוק, אומץ לב, ניסיון במבצעים מיוחדים, יכולת רטורית, מנהיגות ואחריות, כושר שכנוע והופעה מרשימה, כדי לסייע להבחנה בין דמיון למציאות ובין הזיות לאחריות, לקראת הכרעה על מבצע בעל סיכוי סביר להצלחה, שיצדיק את הסיכונים ללוחמים ולבני הערובה".

חלפו 35 שנה, וכיום קשה להאמין שההנהגה הישראלית מסוגלת לקבל החלטות בסדר הגודל של היציאה לאנטבה. הקצינים ממשיכים לשנן, "דבקות במשימה לאור המטרה", אבל המטרה נגזרת מציפיות החברה, והיא לא תניח עוד לצבאה - ולממשלה המפקדת עליו - להיסחף למלחמות-ברירה ממושכות ורבות נפגעים. אזלו הסבלנות והסבולת. המחיר, במיוחד בהרוגים, הפך מתוצאת-לוואי עגומה שנרתעים מדיבור עליה מראש, לשיקול מכריע בהחלטה אם ליזום פעולה צבאית. בחברת המאה ה-21 הפרטי חשוב מהכללי, גם אם בצבאות נאחזים במותר הגנרל מהפרייבט, הטוראי. במלחמת הקיום של 1948 נחשב סגן פילון פרידמן - על שמו מחנה פילון - לגיבור לא רק משום הצטיינותו כלוחם וכמפקד, אלא משום שלבסוף הרג שני פצועים מאנשיו והתאבד, כדי שלא ליפול בשבי.

האתוס של "חשופים בצריח" בשנות ה-60, לפני היות מערכות בקרת אש משוכללות בתוך הטנק, הפך צורך תפקודי בסיכון מפקדים, לגבורה מקודשת. כגודל הקטל מסביב, גובה העיטור. רק במקרים נדירים ציין צה"ל לשבח, לא תמיד בצדק, ביצועים שבלטו בהעדר המגע עם הצד השני, כמו חדירות סיירת מטכ"ל למצרים לפני מלחמת ששת הימים, כאשר אהוד ברק, חבריו בכוח החודר וצוותי המסוקים, קיבלו צל"שים מלוא החזה. ברק נהג אז לומר, כי טוב שסיפור המעשה לכל צל"ש נותר חסוי, פן היה מתגלה שהצל"ש מעיד לא על גבורת הלוחמים-שלא-לחמו, אלא על חרדותיהם של מי ששלחו אותם. חריג אחר מהכלל היה שומרון, שצוין לשבח על ביצוע תחבולה עוקפת וחסכונית בחיים במלחמת ששת הימים.

הקרב, בהוראתו המקורית, נגזר מהטווח הקרוב, גוף-אל-גוף, של היריבים. המלחמה העכשווית מעדיפה את הרחוק, ה"סטאנד-אוף", על פני הקרוב, הקורבן, ההקרבה. לניסיון הפיקודי עדיין אין ערוך, אבל משקלו של האומץ הגופני פחת. מי שיושב בקרון שליטה של כלי טיס בלתי מאויש בפלמחים, אינו רחוק יותר או חשוף פחות לאיום מטייס המשגר חימוש מדויק מטווח של 100 ואף 200 קילומטרים.

מהפכת התקשורת המרושתת שללה מהחיילים את בדידותם ואת תלותם בשרשרת הפיקוד. הצבא מתנהל לאורך, אבל החברה - לרוחב. צבא המבוסס על שירות חובה ומילואים לא יילך בצייתנות אחר מנהיגים כושלים. ההצטיידות הגוברת בכלים בלתי מאוישים, מחליפי-אדם, שיהיו מעין "לגיון עזרים", היא מגמה טכנולוגית מבורכת וחברתית מסוכנת: ככל שהמחיר האנושי (בחזית, אם כי לא בהכרח בעורף) ייראה נמוך יותר, עלולה הנהגה הרפתקנית להתפתות להסתבך במלחמה. זה עדיין אינו המצב: בינתיים הרובוטים נמצאים כאן בדרג ההכרעה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו