בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

מורן שריר | מלחמת גוג ודמגוג

"עושים סדר", ערוץ 2, 17:30

תגובות

זה מה שיש לוויקיפדיה להגיד על דמגוגיה: "דמגוגיה היא שיטה לשכנוע והשגת כוח פוליטי המתבססת על פנייה לדעות קדומות, פחדים, אמונות טפלות וציפיות הציבור הרחב - לרוב באמצעות שימוש ברטוריקה ותעמולה מתלהמות ורגשניות, ולעתים קרובות תוך שימוש במוטיבים לאומיים או פופוליסטיים, ואזכור סלקטיבי של עובדות". בן כספית הוא עיתונאי בכיר ומוערך. לא סביר שהוא ישתמש בדמגוגיה. אבל לפעמים אין ברירה. יונתן פולארד נמק בכלא האמריקאי כבר 26 שנים, ושוביו מסרבים לשחררו, אפילו ללוויית אביו. כספית, כמו הרבה יהודים בארץ ובגולה, לא יכול לשאת עוד יום שבו פולארד יישב מאחורי סורג ובריח. כל התחנונים של מנהיגי ישראל, עסקאות החבילה המדיניות, הנימוקים הביטחוניים וההומניטריים לא הצליחו לשכנע את הגויים להשיב את היהודי היקר הזה לגבולו. אז לפעמים אין ברירה, מותר לכופף קצת את היושרה ולפזול לכיוון הדמגוגיה. פיקוח נפש דוחה אינטגריטי.

בן כספית פותח את הדיון במשפט פומפוזי: "אמריקה, לא מה שחשבתם". כלומר, אם חשבתם שאמריקה רחומה ומוסרית, תחשבו שוב. כספית מכתים את אמריקה כולה, על ההיסטוריה המרשימה שלה ועל יחסיה המיוחדים עם ישראל, משום שסירבה לאפשר ליונתן פולארד לבקר את אביו הגוסס. "אם ככה מתנהגים ידידים", תוהה כספית, "איך אמורים להתנהג אויבים?". איך באמת אמורים להתנהג ידידים? ובכן, הם בוודאי לא אמורים לרגל אחד אחרי השני. זו נראית לי הגינות בסיסית. אבל ההגינות של כספית מושלכת לצד כשיהודי נרקב בכלא. כספית משווה את החזקתו של פולארד בארה"ב לזו של גלעד שליט בעזה, אבל טוען שעל החמאס "אנחנו לא מתפלאים". מאמריקה לעומת זאת, בן כספית מאוכזב. באולפנו מארח כספית את דני נוה ואת אביב בושינסקי, שתפקידו להסביר את העמדה האמריקאית. כשבושינסקי קושר את ההתקדמות בנושא פולארד להתקדמות מדינית, מבהיר נוה: "לצערי הרב אני לא אופטימי לגבי הצפוי לנו בתהליך המדיני". התעכבתי על המשפט הזה. דני נוה מעולם לא תמך בהסדר שלום בר השגה עם הפלסטינים. אין לו שום עניין בוויתורים טריטוריאליים. אם כן, מה היא "אופטימיות" בעיני נוה, כשמדובר בתהליך המדיני? האם הוא באמת מצטער על כך שתהליך השלום התפגר? האם הוא עבר מהפך אידיאולוגי? ואולי למען שחרור פולארד מוכן גם השר לשעבר נוה להסתכן בדמגוגיה?

כספית השתמש בכל תכסיס. הוא עורר פחדים נושנים כששאל אם פולארד נרדף בשל יהדותו, והסית כשתהה בקול רם לפשר "האכזריות האמריקאית". בסופו של דבר, לאחר שבושינסקי הסביר את האינטרס האמריקאי, חתם כספית את הדיון במשפט: "הם יכולים להרשות לעצמם. הם מעצמה ואנחנו לא". זה דווקא טיעון מעניין. אני רק תוהה אם כספית שקל להשתמש בו בהקשר של ישראל מול הפלסטינים.



בן כספית ב''עושים סדר''. משתמש בכל תכסיס



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו