בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אנשים, לא נספחות | מרב מיכאלי

תגובות

"מחאת הקוטג'" דחקה השבוע את המאבק על גיל הפרישה לנשים, את שביתת הרופאים ואת עיצומי האחיות, אבל כל המאבקים האלה קשורים לאותה מדיניות כלכלית, המחזקת את החזקים ומחלישה את החלשים, ועוד יותר - את החלשות.

כולם קשורים לעובדה, שכמעט כל אשה היא גם מטפלת בביתה ובמשפחתה בלא שכר, ובהתאם לכך, גם כשמדובר בעבודה בשכר, בישראל היום 90% מכלל המטפלים הן מטפלות, ומקצועות הקשורים לחינוך, לרווחה ולטיפול נחשבים נשיים ומשולמים בהתאם. נשים משתכרות בממוצע רק 60% מגברים. מה שמנציח את תלותן בגברים, ואת הכוח, את עמדות הכוח ואת הכסף בידי גברים.

אלא שאפשר גם אחרת. השבוע ביקרה בארץ גרטרוד אשטרום, מומחית למדיניות כלכלית שמטרתה, כפי שנוסחה בשוודיה, היא כי "נשים וגברים יקבלו כוח שווה לעצב את החברה ואת חייהם. שגברים ונשים יחליטו באופן שווה ביחס לחיים שלהם". זה החוק שהתקבל שם ב-2006 ושמו "כוח משותף - אחריות משותפת", ואשטרום היתה שותפה לניסוחו.

המדיניות הזאת בודקת את התקציב הכללי וכל סעיף בו, כדי לראות איך הוא משפיע על גברים ואיך על נשים. בעירייה אחת בשוודיה התברר, למשל, כי 90% מהמשתמשים במתקני הספורט הציבוריים הם גברים, ו-70% מתקציבי הספורט משרתים גברים בלבד. מבדיקה של שירותי סיעוד התברר, למשל, שבקשות לסיוע מצד גברים מתקבלות במהירות רבה יותר מאשר בקשות סיוע מצד נשים - בגלל הסטיגמה שגברים אינם יכולים להסתדר לבד, ולא משיקולים אובייקטיביים של צרכים אמיתיים.

המדיניות הזאת מתייחסת לנשים כאל אנשים בפני עצמן, לא נספחות. בשוודיה נהוג היום רק מס הכנסה אישי, ולא דיווח משפחתי או זוגי. כל אדם בפני עצמו. לא הדגם של "מפרנס עיקרי". זה מחייב גם ויתור על הבלעדיות של נשים בתפקידי טיפול, וחלוקה שווה של הטיפול שאינו בשכר ושל עבודות הבית, ומידה שווה של אחריות לגברים ונשים בשני תחומים אלה.

אמנם גם בשוודיה אין עדיין הסכמה גורפת על העניין הזה - קשה לוותר על עבודת חינם כשאתה בצד הנהנה ממנה - אבל יש שם חופשת לידה לאבות, שאינה על חשבון חופשת הלידה לאמהות, וחינוך וטיפול מסובסד לילדים מגיל שנה של כל אדם עובד.

זה נקרא בשם "ג'נדר מיינסטרימינג": הכנסה של מה שמכונה חשיבה מגדרית למיינסטרים, לתקציב הכללי, הכולל. וזאת אינה גחמה פמיניסטית: ה-OECD קבע, שעד 2015 יקדמו כל המדינות החברות בארגון ניתוח מגדרי של התקציב. הרעיון הוא לפעול למען חלוקה שווה של כוח והשפעה בין גברים לנשים. אותן זכויות והזדמנויות להיות אזרחים פעילים. "זו הבנה מסוימת של מה שנקרא דמוקרטיה", אמרה אשטרום. או כמו שההוגה הפמיניסטית קרול גיליגן אמרה בארץ באחרונה: "הפמיניזם היא התנועה לשחרור הדמוקרטיה מהפטריארכיה".

שלל מחקרים ונתונים מוכיחים, שקידום שוויון נשים הוא כלכלי, טוב לחברה, טוב למדינה. ברור ששוויון הוא הדבר המוסרי, הנכון והחוקתי לעשותו במדינה דמוקרטית. ובכל זאת, שלל חוקים שאינם מיושמים, כמו חוק שכר שווה לעבודה שווה או ביטוי הולם לנשים בוועדות ובצוותי משא ומתן, מוכיחים שאין די בכך. מה שקובע, אומרת אשטרום בצדק, הוא הרצון הפוליטי. ואת הרצון הפוליטי אפשר לראות לפי נוכחות קובעי המדיניות במפגש עם אשטרום בכנסת השבוע, ביוזמת ח"כ אורית זוארץ ופורום נשים לתקציב הוגן: שני ח"כים: דורון אביטל ואריה ביבי.

ג'ון סטיוארט מיל, מחבר "שעבוד האשה", כתב כבר ב-1869, כי גברים הנהנים משעבוד הנשים הם בבחינת "חזירים מרוצים", ומבחינתו "עדיף להיות אדם לא מרוצה מאשר חזיר מרוצה". לתשומת לבכם, חברים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו