בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

את מי יזכור אלוהים | אודי לבל

תגובות

זה שנים פועל צה"ל כדי להתאים את ערכיו ויעדיו לקבוצות המשרתות בו, מנסה להתהדר בדימויים העשויים למצוא חן בעיני קובעי הדעה של לוחמיו. במלחמת לבנון הראשונה היו אלה התארגנויות נוסח "יש גבול" שאילצו את הצבא לשנות את תוכניותיו המבצעיות, שלא לומר להפסיק את הלוחמה ולסגת לרצועת הביטחון.

באינתיפאדות, אל מול "שיח זכויות האדם", אומצה לה "השפה המשפטית" והרמטכ"ל דן שומרון אף הצהיר, כי "לאינתיפאדה אין פתרון צבאי". אמירה לא טריוויאלית מצד מפקד הצבא, שיועדה לאוזני מי ששמעו מישעיהו ליבוביץ, כי הפתרון לכיבוש הוא "כמה מאות סרבני שירות בשטחים". זאת מתוך תקווה שהאוטוריטות של השמאל יעניקו את ברכתן לפעילות המבצעית.

בסוף שנות ה-90, כשהסרבנות כבר היתה לתופעה של קבע, והפאניקה שעוררה נפילתם האפשרית של חיילים הצטרפה אליה - הוחלט לשלוח ללבנון רק חיילים סדירים, והוקמה חטיבת כפיר כדי שתפעל בשטחים. והיתה, כמובן, הנסיגה מדרום לבנון - המעידה על מידת הכוח ו"הסחטנות הצבאית" שבידי קבוצות אזרחים, הנתפשות כבעלות השפעה מוסרית על החיילים וכמי שלרשותן "גייסות" של לוחמים; גם אם בפועל יצייתו לתביעותיהן רק מעטים.

כך זה היה עוד בימי מפ"ם ו"חוג הקצינים". דב וייסגלס טען, כי אריאל שרון יזם את ההתנתקות משום שזיהה ש"יש שחיקה פנימית... מופיעה יוזמת ז'נווה... ופה קופצים עליך מכתבי קצינים ופה מכתבי טייסים ופה מכתבי מטכ"ליסטים. ואלה לא צעירים מוזרים עם קוקו ירוק ועגיל באף שריח כבד של גראס אופף אותם. אלה אנשים כמו הקבוצה של ספקטור. באמת מיטב הנוער".

יש בצבא נדבכים שאסור שהפוליטיקה תשפיע עליהם. לא על אופי משימותיו, לא על ערכיו, בטח לא על תפילות האשכבה לחלליו. אך השינוי המיותר שבוצע בתפילת ה"יזכור" אינו שונה מדינמיקות ותיקות שבהן "קורצים" לקבוצה החזקה. אין זו הפעם הראשונה שבה משחקים ב"סממן יהודי". כרמטכ"ל חשק אהוד ברק באמון האליטה המשפיעה על התנהגות המתגייסים העתידיים - מי שחוו אז את "משבר המוטיווציה" - והחל "למתג" את הצבא באופן שיהלום את "הערכים החדשים". לשם כך צירף לחיל החינוך את פרופ' אסא כשר - לשעבר מראשי המוחים נגד מלחמת לבנון - כדי שברוח אותו הזמן יעצב לצבא קוד אתי. כך יוענק לצבא דימוי שיהלום את ערכי דור "זכויות האזרח".

אין לשכוח את מה שהעלה את חמתם של רבים: מן הקוד האתי של כשר הוצא הערך "אהבת הארץ", וישראל הוגדרה בו כמדינה דמוקרטית בלבד. ועל אופיה הדמוקרטי, לא היהודי, נתבעו החיילים להילחם. קמה מהומה, אך כשר התעקש וברק גיבה. רק כשמונה ראש אכ"א מן הציונות הדתית נהפך הקוד ל"רוח צה"ל" וחזרה אליו אהבת המולדת והתודעה היהודית. בשעתו, הקוד האתי לא יועד ללוחמים מסורתיים. הצבא ניסה אז "לשמור בשיניים" את מתגייסיו מן המושבים והקיבוצים.

למצער, בעידן שבו מרב הלוחמים באים ממקום אחר בחברה - מן הקירבה למסורת היהודית, מן ההתנחלות ומן הישיבה - הותאם באותו אופן נוסח ה"יזכור", לא נעים להגיד, למי שיש סיכוי כי הוא ייאמר עליו.

ד"ר לבל מלמד מדע המדינה במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו