בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

אלון עידן | מחאה לייט (או לייק)

תגובות

מדוע קוטג'? משום שהמחאה בעניינו היא לעולם פסיבית. הפעולה הנדרשת היא אי-פעולה. ילך הצרכן לסופר ולא ירכוש קוטג'; הלא גובר על הכן; האי עשייה היא מהות העשייה. הימנעות כהתנגדות.

כמובן שההימנעות נחווית כפעולה, אחרת לא יופק עונג. תיאור הפעולה: אדם יושב בביתו, ליד מחשב, תחת מזגן, ולוחץ על "לייק" בעמוד הפייסבוק. העונג מופק מהדיווח על המחאה, לא מהמחאה עצמה. גבולות ההתנגדות הישראלית: אצבע שמוזזת מלמעלה למטה, מרחק חמישה סנטימטרים, והודעה רשמית בדבר תמיכה בהתנגדות. יחצנות מחאה.

מחאת הקוטג' אינה מסמנת את תחילתו של מרי אזרחי, גם לא של סתם התנגדות, משום שבבסיסה לא מונח רצון לפעולה, אלא רצון לאי-פעולה. והרצון לאי-פעולה הוא שמוליד מחאה אחת ולא אחרת. כלומר, מקרים של עוולות קשות יותר, שמצריכות פעילות אקטיבית ומחויבת, כזו שאינה מתנהלת דרך מחשב אלא בשטח, תחת שמש, לאורך זמן - מקרים כאלה לא נבחרים לעמוד במרכזה של מחאה. אין בכך מקריות.

הבחירה בקוטג' היא התגלמות של נוחות, במהות ובצורה. במהות, משום שקל יותר לגייס זעם ומחאה כדי להיטיב עם מצבנו שלנו, מאשר לגייס מנה דומה של מורת רוח לטובת ה"אחר". ובצורה, משום שהלחיצה על כפתור ה"לייק" בפייסבוק אינה מצריכה מאמץ אמיתי, כמו גם הוויתור על רכישת הקוטג' לטובת גבינה בולגרית שנמכרת באותו יום במבצע. בסופו של דבר, מחאת הקוטג' מגלמת בתוכה עייפות יותר מאשר רוח קרב.

העייפות היא גרסה נוגה של האדישות. מקורה בהתנגשות בין שני מצבי רוח: שובע וייאוש. השובע קשור למצב הסוציו-אקונומי הסביר של הבורגנות, שלא מאפשר לה "להרים יד" על השלטון, משום הפחד הגדול משינוי ההייררכיה החברתית. הייאוש קשור לתחושה שהסדר התערער ושהאדם הפרטי נהפך משני למכונות כסף גלובליות עיוורות. למשל, על מעטפת הקוטג' כתוב "תנובה" ולא "קרן אייפקס". מדוע זה מקור לייאוש? משום שהמושג המקורי, "תנובה", מכיל ציפייה היסטורית למחויבות פטריוטית מסוימת, גם כלכלית, אך בפועל "תנובה" היא שלוחה של מכונת כסף בשם "אייפקס", שבעבורה קוטג' כמוהו כנעליים, בושם, מכונית, פוליסת ביטוח, וישראלים כמוהם כאנגלים, צרפתים או סינים.

הייאוש, אם כן, הוא תולדה של הפרטת זהות, של בלבול מושגים, בעיקר של אי הפנמה שהמדינה הפכה לעוד גוף כלכלי, נטול מחויבות מיוחדת לתושבים עצמם.

הממוצע של שובע וייאוש מסרס את המחאה. כמו כל ממוצע, הפעולות שמאפיינות אותו אינן מייצגות את הנקודות הקיצוניות שמשני צדדיו, אלא את ההסדר שהושג ביניהן. מחאת הקוטג' היא הסכמה פנימית בין הציבור לבין עצמו, בין הייאוש לשובע שלו, ולכן אופי הפעולה הנבחר הוא פסיביות והימנעות. זאת בניגוד למחאה שאינה מסורסת אפריורית, מחאה אקטיבית, שבה האמצע הוא סופה של דיאלקטיקה כואבת בין הציבור לשלטון, והוא מושג רק לאחר מאבק קשה ומדמם, שבשלב מסוים נהפך לפצע המבקש להירפא. בדרך הביתה, בג'יפ 4X4 בפקק, לאחר שקנה בולגרית במקום קוטג', לוחץ האזרח המופרט לייק באייפון, ומרגיש שותף למהפכה. זו לא מחאה, זו תעודת ביטוח להמשכיות השיטה. כל שיטה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו