בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

עמירה הס | הכיבוש למען העבריין

תגובות

דווקא באל-עזרייה, שממזרח לירושלים, לומדים להעריך את פעילותן של רשויות החוק הפלסטיניות בערים כרמאללה ושכם. מנגנוני הביטחון הפלסטיניים מורגשים בהן לא רק כקבלני משנה של צה"ל והשב"כ או כזרועות של הפתח, אלא גם כגופים שמשתדלים להגן על האזרח הפלסטיני ולשרתו.

לעומת אותן מובלעות בקטגוריה "אי", אל-עזרייה ושכנותיה, סוואחרה ואבו-דיס, נכלאו במובלעת מקטגוריה "בי". שם צה"ל אינו מתיר למשטרה הפלסטינית לפעול כיאות. הסכם הביניים (אוסלו ב') קובע, שהאחריות על הסדר הציבורי בשטחי בי תהיה בידי הרשות הפלסטינית, אך בנשימה אחת הוא מגביל את סמכויותיה ואת האמצעים להגנה מפני התנכלויות לשלום הציבור. כמעט כל פעולה של המשטרה הפלסטינית ב"בי" מחייבת את אישור צה"ל.

וישראל, שאין לה עכבות להפר סעיפי מפתח בהסכם, דווקא כאן מקפידה מאוד: מספר השוטרים מוגבל, נאסר עליהם לעבור מתחנה מאולתרת בדירת מגורים לתחנת משטרה ייעודית, אסור להם לשאת נשק וללבוש מדים, אסור להביא תגבורת, על דעת עצמם, כדי לאתר סוחרי סמים ונשק או למסור זימונים לבתי משפט. מה הפלא שמובלעת אל עזרייה-אבו דיס נהפכה מקום מקלט לעברייני הגדה? וכאילו שהיא לא שבעה צרות, מאז סגרה עליה החומה, ב-2005, נותק הקשר שלה עם העורף העירוני הטבעי - מזרח ירושלים. הניתוק, ההתרוששות שיצר והייאוש צורבים ככווייה טרייה.

החלוקה המלאכותית לשטחי "אי", "בי" ו"סי" היתה אמורה להימחק מהמפה ומהשפה ב-1999. במקום זאת, ישראל קידשה והנציחה אותה. חלק הארי - 60 אחוז - הוא שטח "סי" (שליטה ישראלית ביטחונית ואזרחית מלאה), וברור למה לישראל חשוב למשוך לנצח את קיומו: יש לה יד חופשית לגמרי להמשיך ולרוקנו מפלסטינים ולעודד עוד יהודים להפוך לעברייני החוק הבינלאומי ולהתנחל בו.

אבל "בי"? מדוע ישראל מתעקשת, שבאזור המרוחק כמה עשרות מטרים ממעלה אדומים וכשלושה ק"מ ממטה משטרת ש"י (שניהם, כנשכח, עברייני החוק הבינלאומי ויושבים על העתודה הקרקעית של הכפרים הפלסטיניים), יפרח סחר בסמים ובנשק, שמגמד את חומרת העבירות האחרות - תחבורה ציבורית פיראטית, בנייה ללא רישיונות, זיהום הסביבה? מצב דומה שורר גם בא-רם - שכונת הכלאיים שבין רמאללה לירושלים, ושהחומה מנתקת גם אותה מעברה ומסביבתה ומאדמתה. כ-100 אלף בני אדם, מרחק קפיצת-חומה וגדר תיל מירושלים, מופקרים למצב של עזובה בטיחותית, שאפשר לשים לו קץ.

האם יש כוונת מכוון מאחורי ההקפדה האדוקה על סעיף בהסכם שהיה אמור להיות קצר מועד? זה מה שמסיקים הפלסטינים. יש אומרים שעברייני הנשק והסמים הם משתפי פעולה עם ישראל, או משתפי פעולה בפוטנציה. לכן השב"כ וצה"ל אינם מאפשרים למשטרה הפלסטינית לפעול נגדם ואף יודעים מיד על כל ניסיון פלסטיני ללוכדם. לפי השערה אחרת, הכוונה אסטרטגית: ככל שהמצב הבלתי נסבל מחמיר באותן שכונות הקרובות כל כך לירושלים המסופחת, כן גדל הסיכוי שתושביהן ינטשו ויעברו למובלעות "אי". כלומר, עוד טריק של גירוש.

הקשיבו להם, לפלסטינים. הנשלט מיטיב לנתח את משמעות פעולותיו של השולט. ואם הוא טועה, אז אדרבא, שצה"ל יניח למשטרה הפלסטינית לפעול שם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו